יום שבת, 26 בינואר 2013

יום ראשון, 20 בינואר 2013

תערוכת מכירה




כולם כולם מוזמנים לארוע שיחנוך את הסטודיו החדש שלי, שהתחלתי לעבוד בו באופן מסודר לפני חודש אמנם, אבל למה להחמיץ הזדמנות טובה למסיבה? מתברר לי שאני ממש אוהבת לארגן ארועים ולהזמין ולארח אנשים. אז הנה, אני גם מארחת חברים אמנים שימכרו עבודות שלהם וגם אארח את כל מי שיבוא לראות ולקנות. תשמעו יהיו מציאות כאלו שוות שממש חבל למי שלא בא.
לדני ולי יש איזו פנטזיה לחנוך מועדון תרבות קטן שיתחדש בו מועדון הקולנוע שדני נדד איתו בשנים האחרונות עם הפסקות, יקראו לו הפעם מועדון הצנחנים כי הסטודיו ברחוב הצנחנים. ואולי גם יהיו פה ושם הרצאות אחרות על נושאים שונים אבל קודם אני צריכה לצייר שם, זו הסיבה הרשמית לקיום המקום הזה.
טוב, וגם אני צריכה להתנצל על זה שאני לא מספיקה לפרסם פוסטים כי אני עסוקה בהפקת התערוכה הזו, אז אחרי שהיא תפתח אני אספר לכם מה הפלוסים שבלהיות בעל רגל אחת בלבד. (יש לי שתיים, אבל אם היתה לי אחת אז מה היה טוב בזה)

יום שבת, 12 בינואר 2013

מחשבה על עיניים עצומות



היום הבנתי משהו חשוב בציור. אני עובדת על ציור חדש ויש בו דמות והחלטתי שהעיניים שלה יהיו עצומות (היא כותבת משהו, זהו רק פרט מהציור). כי עיניים עצומות, חשבתי, יעשו אותה פגיעה יותר ואז זה גם לוקח לכל המקום הזה של החלום, המציץ, הנחת שבלטישת המבט... היום באתי לסטודיו להמשיך לצייר והרגשתי שאני ממש תקועה. די מהר הבנתי שזה חוסר הנחת מהעיניים העצומות. כל עוד העיניים שלה סגורות קשה לי להתחבר אליה, לזהות אותה ולאפיין אותה וגם את שאר הציור סביבה קשה לי לחבר. ניסיתי להאבק בזה ובסוף החלטתי שאין טעם. אני פוקחת לה את העיניים. ואכן ברגע שעשיתי את זה כאילו מישהו הדליק לי אור בציור ופתרונות הגיעו מאליהם. המבט של הדמויות מניח את דעתי ומשחרר אותי מהמועקה שבכליאת הדמות בחשכה או עיוורון... (וגם שיניתי לה לבלונד, זה בזכות העיניים גם כן)

יום שישי, 4 בינואר 2013