מותר להיות שטחית

מותר להיות שטחית, מצווה להיות שמחה
בלתי נמנע מלחשוב על סכומי כסף
אני אוהבת בזמני הפנוי לחשוב על סכומי כסף
ביהחבא אני מודה בפני ד' בהזיות האלו שלי
ד' אומר שזה טבעי כל עוד זה לא משתלט לי על החיים
אפשר לומר שאני חושבת על זה די הרבה, זה קצת משתלט
במיוחד כשיש משהו שממש בא לי ואני לא מבינה איך זה שרק סכום כסף מפריד בינינו
באמת, לא דברים בשמים
הנה, היום הלכתי ברחוב דיזנגוף ועברתי ליד תחנת פיס

מייד חשתי צורך לחשוב על זה בקול רם

איזו בושה להיחשף ככה, מוטב לי כבר שאלך לעזאזל הריאליטי ואביא לידי מיצוי את הצורך הדבילי שלי להראות עצמי בשלל גוונים. אני רוצה סקודה יטי. יש בחנות, ראיתי, נכנסתי ושוחחתי כמה דקות עם הנציג. 139,000 מבצע מיוחד עד סוף החודש. איך משיגים סכום כזה עד סוף החודש? אם נגיד הייתי חייבת לנושים הייתי מוצאת דרך. אפשר להתחפש לקבצנית ולעבור בצמתים, שקל מכל מכונית, בטוח עוברות לפחות 10,000 מכוניות ביום ואני מסודרת תוך שבועיים. פשוט. אבל מה עם ט' אני אקח אותו בעגלה ואכתוב שלט: יש לי תינוק רעב, עיזרו לי להשיג סקודה יטי חדשה מהניילון?
מזל שאני לא מצליחה להעלות את פס הקול בו הייתם שומעים אותי מגלגלת מחשבות על כספים בקול רם. 

מחשבות על פונטים

אנדרטאת קדושי זגלמביה- קהילות שנשחטו. שאלתי יודעי דבר באיזה פונט השתמשו פה ל"זכור"? האמת, גם נראה כמו "זבוב" או "זלול" אבל כולם יודעים איזה אתיות מסתתרות מאחורי השיחים. י' אח של ד' אמר: איך אפשר לעשות מנגל באנדרטה? חשבתי שהוא צודק אבל איפה עוד יש לעשות על האש אם לא בכל מיני ידיים ורגליים של קהילות שהיו ואינן?

ואם נחזור רגע לפונט, אז הנה הצעה לטיפוגרפים זריזים:

פונט "יזכור" לימי אבל וטקס, פונט שימושי ביותר

נדמה לי שלמודעות אבל למשל משתמשים בפונט "חיים". מצחיק לא? (אם אני טועה אז עזבו)

פונט הוא כמו ריח. מייד מזכיר מקום, זמן, תופעה

פרורים

זה שאתה פרנואיד לא אומר שלא רודפים אחריך

זה שאתה לא גנב לא אומר שאתה לא גונב

במוסף כותבים על הריבים שבין הדיוות של עולם האופנה מי תשב בשורה ראשונה

אם יכולתי אני לבחור מה ללבוש והיכן לשבת, הייתי בוחרת בגלימת ההיעלמות של הארי פוטר

ואז הייתי עוברת בין הרגליים הרבות ואוספת את כל התיקים

שאנל, גוצ'י, מוצ'י, פוצ'י עם כל היורואים, דולארים וגרמים של קוק

סתם מחשבה

ואם בכסף עסקינן, אבא שלי מכר את המכונית שלו לשני ערסים מחיפה שמסדרים גבות

שלוש שעות המכונית היתה ביד 2 ומייד נמכרה. הכל בזכות המודעה שניסחתי לו כל כך יפה

כתבתי שם: מכונית שמורה ומטופלת של נהג ותיק ואחראי. מי לא יקנה אוטו מנהג ותיק ואחראי

הערסים זכו בהונדה שמורה ומטופלה. הגיעו לבית הורי עם "סטפה" של קבלני בניין. אבי נתן לאמי לשמור ואני מייד שלפתי מצלמת אייפון. לא כל יום עובר ליד אמנים כזה סכום כסף נאה. הרחתי באף וצילמתי.

אמי אמרה שאני מזמינה גנבים. הבטחתי לחכות עם פרסום התמונה עד שתופקד הסטפה בבנק.

לא קיימתי. מייד לאינסטגרם. איזה גנב יבוא נו באמת.

אספן מכוניות גר ברחוב לידי, כל פעם ממותה אחרת חונה והנה גם זאת. יפה. מזכירה לי דווקא את שמעון פרס. לשמעון פרס היתה קאדילאק הרבה שנים. חנתה בנוה אביבים. ליד רבין.

אהרון שבתאי בגלריה עם ראיון וחלק משיר. אהבתי את החלק שהוא גם יכתוב על גבינה.

גם אני רוצה לכתוב על גבינה אבל מרוסנת מדי. אולי פעם.

מה זהו? אלו כל המחשבות שליקטתי היום? כן. פרורים של קוואקר מהשולחן, פרורי מחשבות שלא נשאר מהם הרבה בסוף היום. פעם הייתי אובססיבית על רעיונות שעולים לי. לכל מקום הלכתי עם פנקס ורשמתי. אולי רק 20% מהמאגר ניצלתי למשהו. אחר כך אמרתי לעצמי- עזבי, מה שחשוב יצוף חזרה. ועכשיו אני יודעת שלא יצוף, כי אני מוצפת לגמרי. כל היום מטפלת בילדים וכשבא הערב איך אלך לסטודיו ואדבר עם הדמויות שלי? איך אברא עולמות יש מאין? אולי בזמנים כאלו די לומר תודה על זה שיש לי לאן לברוח. סטודיו במרחק שלוש דקות הליכה מהבית- בקושי שיר של ביטלס ואני פה. 

פוליטיקאים מצטלמים

חיית פייסבוק

אם

תערוכת מכירה

כולם כולם מוזמנים לארוע שיחנוך את הסטודיו החדש שלי, שהתחלתי לעבוד בו באופן מסודר לפני חודש אמנם, אבל למה להחמיץ הזדמנות טובה למסיבה? מתברר לי שאני ממש אוהבת לארגן ארועים ולהזמין ולארח אנשים. אז הנה, אני גם מארחת חברים אמנים שימכרו עבודות שלהם וגם אארח את כל מי שיבוא לראות ולקנות. תשמעו יהיו מציאות כאלו שוות שממש חבל למי שלא בא.
לדני ולי יש איזו פנטזיה לחנוך מועדון תרבות קטן שיתחדש בו מועדון הקולנוע שדני נדד איתו בשנים האחרונות עם הפסקות, יקראו לו הפעם מועדון הצנחנים כי הסטודיו ברחוב הצנחנים. ואולי גם יהיו פה ושם הרצאות אחרות על נושאים שונים אבל קודם אני צריכה לצייר שם, זו הסיבה הרשמית לקיום המקום הזה.
טוב, וגם אני צריכה להתנצל על זה שאני לא מספיקה לפרסם פוסטים כי אני עסוקה בהפקת התערוכה הזו, אז אחרי שהיא תפתח אני אספר לכם מה הפלוסים שבלהיות בעל רגל אחת בלבד. (יש לי שתיים, אבל אם היתה לי אחת אז מה היה טוב בזה)