במסגרת סדנא רעיונית שאני משתתפת בה, נתבקשתי לחשוב על הנשיות שלי, על מה זה עבורי להיות אשה וכל עניין המגדר וכו. מצד אחד, נושא שחוק עד זרא, ומאוס אפילו, כל דיבורי הוגינה האלה והרגשות הרחמיים ש"זר לא יבין". מצד שני, כשבאמת ניסיתי לחשוב על זה לעומק הבנתי שאני נמצאת במבוכה אחת גדולה בתוך הנושא הזה, שהנשיות כמעט זרה לי, שנשיות מוקצנת מעיקה עלי וחוסר נשיות מופגן מרתיע אותי ואף דוחה אותי. נאלצתי לחזור במחשבותיי לגיל 11 מתי שלכאורה נהייתי אשה, או יותר נכון כבר לא הייתי "חסרת מין", מתי שהייתי שווה באמת. יכולתי לעשות הכל ולא זכיתי למבטים בלתי תמימים. בעיקר מצד גברים.
אני חושבת שאנשים שהם יפים באופן בולט זוכים למבטים חמדניים מהיום שהם נולדים, תקראו לזה הטרדה אם תרצו, או פשוט תגובה בלתי נשלטת. בעבר האמנתי שלאנשים יפים גם קל יותר בחיים. אבל זה לא נכון. אם אנשים יפים זוכים לתשומת לב חיובית ושלילית מוגברת מתחילת הווייתם, הם צריכים להתמודד עם משקל רב מאוד.
אבל אני סוטה מהנושא, דיברתי על נשיות. הסממנים המיניים בהכרח מאלצים אותך להשתייך לצד מסויים. ואם עד גיל הנעורים המאוחר אין לך סממנים כאלו, את גם חשודה. מה זה בחורה בת 18 בלי ציצים? בלי טוסיק עגול? בלי תשוקות מיניות? רוצים לדעת מה את אוהבת ולאן את משתייכת. אם את אוהבת יותר מדי בנים את שרמוטה והחברות שלך שונאות אותך, אם את אוהבת יותר מדי בנות את צריכה להצניע את זה ולכבוש את יצרך (אלא אם כן יש לך מזל ונמצאת בסביבתך מישהי דומה) ואם את לא אוהבת ולא חושקת את גם כן דפוקה, מה נסגר אתך? את אמורה לחשוק, ולחשוק ברמיזות ובתחבולות ולעשות "קוק טיזינג" אבל להיות חסודה (עד שלב מסויים), כמובן להיות נשית אבל לא לעבור את הגבול, בכל מקרה- לא להיות במצב טבעי.
ככה, תמשיכי ותתקדמי לך, נראה אותך נהינת ממין בכלל כשהמבט האחר לא עוצם עין לרגע.
המשחק הזה לא מפסיק עד שאת נהיית חסרת רלוונטיות מינית, אשה מבוגרת ובלויה שהופכת לשקופה בלתי נראית. ובכל זאת, את בוחרת או מוצאת אם יש לך מזל בן/בת זוג שגורמים לך להרגיש ממש בנח ואז עם הזמן עניין המגדר והנשיות הופך לפחות רלוונטי. יש צרכים ויש חברות ויש הדדיות וחברות ואמון ובתוכם יש גם בית ומין וכלכלה. זה מה שיש שם אצל אנשים שחיים עם אנשים אחרים. זה מה שרוצים נניח אנשים.
ואני כאשה, (שונאת לקרוא לעצמי ככה ועוד יותר שונאת שקוראים לי גברת) גם מביאה ילדים.
מאז שנהייתי אשה התחלתי גם להרגיש מאויימת. כאילו תמו הימים הבטוחים, מעכשיו אני צריכה לשרוד. אף אחד לא התעלל בי, אבל הכל נהיה הרבה יותר קשה ומביך.
והנה עכשיו שאני בהריון בפעם השניה ושוב יש לי בן זכר בבטן, אני יכולה לספר לכם שבתקופות הקצרות האלו אני מרגישה שהעוקץ נעלם, שאין איום ושאני מוגנת לחלוטין. אני הופכת לאנדרוגינוס, מצויידת בהכל, שלמה לגמרי. הזכר שבבטני משרה עלי בטחון. וחוץ מכל זה, העובדה שהגוף שלי מייצר בן אדם חדש, כל יום שעובר מתחדדים החושים שלו, הוא גודל ומשמין ובועט מציב אותי בתוך הוויה מתמשכת. אני לא חיה בעבר או בעתיד אלא בהווה. בודהיזם כזה. זה גם מה שמציל אותי ממחשבות הלילה הטורדניות. אני מתעוררת בלילה ובמקום להיות אכולה ורדופה מדברים שלא קרו אני מייד חוזרת לכאן ועכשיו. והכל בטל.
בקרוב גן העדן יגמר. הזכר יצא ממני ואשוב להיות אשה חלולה ורדופה.
אני חושבת שאנשים שהם יפים באופן בולט זוכים למבטים חמדניים מהיום שהם נולדים, תקראו לזה הטרדה אם תרצו, או פשוט תגובה בלתי נשלטת. בעבר האמנתי שלאנשים יפים גם קל יותר בחיים. אבל זה לא נכון. אם אנשים יפים זוכים לתשומת לב חיובית ושלילית מוגברת מתחילת הווייתם, הם צריכים להתמודד עם משקל רב מאוד.
אבל אני סוטה מהנושא, דיברתי על נשיות. הסממנים המיניים בהכרח מאלצים אותך להשתייך לצד מסויים. ואם עד גיל הנעורים המאוחר אין לך סממנים כאלו, את גם חשודה. מה זה בחורה בת 18 בלי ציצים? בלי טוסיק עגול? בלי תשוקות מיניות? רוצים לדעת מה את אוהבת ולאן את משתייכת. אם את אוהבת יותר מדי בנים את שרמוטה והחברות שלך שונאות אותך, אם את אוהבת יותר מדי בנות את צריכה להצניע את זה ולכבוש את יצרך (אלא אם כן יש לך מזל ונמצאת בסביבתך מישהי דומה) ואם את לא אוהבת ולא חושקת את גם כן דפוקה, מה נסגר אתך? את אמורה לחשוק, ולחשוק ברמיזות ובתחבולות ולעשות "קוק טיזינג" אבל להיות חסודה (עד שלב מסויים), כמובן להיות נשית אבל לא לעבור את הגבול, בכל מקרה- לא להיות במצב טבעי.
ככה, תמשיכי ותתקדמי לך, נראה אותך נהינת ממין בכלל כשהמבט האחר לא עוצם עין לרגע.
המשחק הזה לא מפסיק עד שאת נהיית חסרת רלוונטיות מינית, אשה מבוגרת ובלויה שהופכת לשקופה בלתי נראית. ובכל זאת, את בוחרת או מוצאת אם יש לך מזל בן/בת זוג שגורמים לך להרגיש ממש בנח ואז עם הזמן עניין המגדר והנשיות הופך לפחות רלוונטי. יש צרכים ויש חברות ויש הדדיות וחברות ואמון ובתוכם יש גם בית ומין וכלכלה. זה מה שיש שם אצל אנשים שחיים עם אנשים אחרים. זה מה שרוצים נניח אנשים.
ואני כאשה, (שונאת לקרוא לעצמי ככה ועוד יותר שונאת שקוראים לי גברת) גם מביאה ילדים.
מאז שנהייתי אשה התחלתי גם להרגיש מאויימת. כאילו תמו הימים הבטוחים, מעכשיו אני צריכה לשרוד. אף אחד לא התעלל בי, אבל הכל נהיה הרבה יותר קשה ומביך.
והנה עכשיו שאני בהריון בפעם השניה ושוב יש לי בן זכר בבטן, אני יכולה לספר לכם שבתקופות הקצרות האלו אני מרגישה שהעוקץ נעלם, שאין איום ושאני מוגנת לחלוטין. אני הופכת לאנדרוגינוס, מצויידת בהכל, שלמה לגמרי. הזכר שבבטני משרה עלי בטחון. וחוץ מכל זה, העובדה שהגוף שלי מייצר בן אדם חדש, כל יום שעובר מתחדדים החושים שלו, הוא גודל ומשמין ובועט מציב אותי בתוך הוויה מתמשכת. אני לא חיה בעבר או בעתיד אלא בהווה. בודהיזם כזה. זה גם מה שמציל אותי ממחשבות הלילה הטורדניות. אני מתעוררת בלילה ובמקום להיות אכולה ורדופה מדברים שלא קרו אני מייד חוזרת לכאן ועכשיו. והכל בטל.
בקרוב גן העדן יגמר. הזכר יצא ממני ואשוב להיות אשה חלולה ורדופה.
מעניין. כשאני הייתי בהריון הטרידה אותי התחושה שאני כבר לא אובייקט מיני, שהגוף שלי כבר לא עצמאי והוא מוגדר יותר בתור נשא של גוף אחר.
השבמחקהטרידה אותך התחושה הזו לטובה או לרעה? אני גם לא מרגישה כמו אובייקט מיני בכלל. נראה לי שאולי בהריון ראשון יש יותר תחושה של "מתן שירות". ואולי בעקבות זה גם שינויים ראדיקאליים נעשים. בתזונה, בהתנהגות, בצריכת סיגריות ואלכוהול וכו. את אומרת לעצמך, ב-9 חדשים הקרובים אני לא לבד ויש מישהו אחר להתחשב בו. אולי בהריון שני כבר פחות מקפידים על הכל? כי אין כח וכי כבר היית בסרט הזה וראית שיצא בסדר ב"ה...?
השבמחק