יום רביעי, 23 באפריל 2014

מה חדש ועוד

באתר שלי תוכלו להתעדכן בכל הפרסומים, התערוכות והמכירות בהן אני משתתפת
וגם לראות עבודות חדשות שאני מעלה תוך כדי תנועה.
בסטודיו שלי אני מציירת, כותבת, נפגשת, מדברת ומוכרת עבודות.
אתם מוזמנים לעקוב אחרי כאן
www.galiapasternak.com

בימים אלו אני מסיימת עבודות לקראת תערוכת ציור זוגית עם טליה רז שתעלה בסוף מאי בגלריה אלפרד. זוהי תערוכה מרגשת ומיוחדת עבורי מכמה סיבות. ראשית, זוהי לי פעם ראשונה לעבוד בק טו בק עם עוד ציירת על תערוכה דיאלוגית. שנית, המפגש המתמשך בנה את התערוכה ולקח את טליה ואותי לנסיונות מפתיעים והתמודדויות בלתי צפויות. היה מלבב לנהל שיחות עמוקות על החיים, על אמנות ולהחליף ספרים ומתכוני ציור.
על אוצרות התערוכה, הכתיבה, החיבור והתזמור אמונה שרי גולן, אשה יקרה, רגישה וחכמה שתמיד כיף לעבוד אתה.
תבואו יהיה מלא בירה מלכה!

בנוסף אני שמחה לשתף אתכם בפעילויות נוספות שמתרחשות בסטודיו שלי!
בימי שני בבוקר בין 10-12
ורביעי בערב בין 20-22
אני פותחת את הסטודיו בפני אנשים יקרים שבאים לצייר, ללמוד ולהתפתח.
קולגות שלי שמלמדים בסטודיו יודעים שמלאכת בניית הקבוצה היא מורכבת וממושכת לעתים.
גם המסע שלי היה מיוחד ואני שמחה לספר שהזמן והיקום (וחוגל, פייסבוק, הפה והאוזן) הביאו אלי תלמידים מובחרים ונפלאים. המפגש השבועי שלנו רווי בעשיה, שיחות על אמנות והחיים וגם קפה ותה... גם אני לומדת ומחכימה בכל שעור ומודה על ההזדמנות לחלוק את הידע שצברתי משנים של עשיה וממגוון מורים אצלם למדתי בארץ ובעולם.
אני מזמינה אתכם להצטרף אלינו לאחת הקבוצות בסטודיו לתפוס מקום ליד השולחן או כן הציור ולהתחיל לעבוד.

לסיום, מי שקורא את הבלוג או מכיר אותי מקרוב שמע לא פעם על המהפך שחולל התטא הילינג בחיי.
גל של אור, אהבה, בטחון, דיוק, שייכות, שקט נפשי, יצירתיות שופעת, ניסים וקסמים שוטף את האמנות שלי, האמהות, הזוגיות, החברות והניהול השוטף של חיי מאז.
אפשר בקלות לברוא, לרפא ולשחרר, אפשר שזה יבוא בקלות, ואפשר ללמוד לעשות הכל. לאחר שלמדתי את השיטה, רצתי וניסיתי אותה על עצמי. שיפרתי את איכות החיים שלי לבלי היכר. למדתי גם לטפל בשיטה והתחלתי לחלוק את האור הגדול הזה עם אחרים. אני מזמינה אתכם לבוא אלי לסטודיו לסשן בתטא הילינג ולחוות את המרחב המופלא הזה.

מברכת אתכם בהמשך יום נפלא ובעשיה משמחת.

גלי 
galiapasternak@gmail.com

יום חמישי, 10 באפריל 2014

האיש שקיבל מכה בשכל

פעם היה איש אחד צעיר וממש יפה
היתה לו אשה ממש יפה וילד ממש חמוד
והיה לו כסף ועבודה ומשפחה טובה
מה שאף אחד לא ידע זה שהוא הולך למות בקרוב
ואז כל התכניות השתבשו
כי האיש הזה קיבל מכה כזאת חזקה בשכל שלו
שהוא היה מאושפז מלא זמן ולא זכר שום דבר
ונהיה כמעט מפגר
שכח לדבר, לא הכיר אף אחד ונהיה עצבני, מכוער ומלא שנאה
אחרי זמן מה אשתו היפה לקחה את הילד ועזבה את הבית
והאיש ניסה להשתקם מהמכה שקיבל בשכל
וזה לקח לו מלא זמן
ולאף אחד לא היתה סבלנות אליו חוץ מלאחותו

המכה בשכל שינתה אותו לגמרי ובעיקר שינתה את גורלו
כי הוא כבר לא עמד למות יותר, עכשיו עמד לחיות עד גיל 102
הוא נהיה פחות יפה, כבד דיבור, רוק הצטבר לו בזוויות הפה
היו לו רטיטות עצביות וליקויי תקשורת וזיכרון
הוא עבר לגור באיזה חור מסריח ואסף כלבים מהרחוב
והם היו לו לחברים הטובים ביותר שאפשר לבקש
והוא הסתובב אתם ברחובות ומבחינה מנטאלית היה כמו ילד
פתי ואגרסיבי
ואחרי כמה שנים בעולם המשונה הזה הוא פגש מישהי נחמדה שזיהתה את טוב לבו הגדול
ואהבה אותו כמו שהוא ולא ריחמה עליו בכלל
והרתה לו ונולד להם ילד
הוא עזב את החור ועבר לגור עם האשה והתינוק והכלבים
והיום הוא מטייל עם עגלה וכלבים
הולך לירקן וקונה תפוחים או חלב במכולת
והתודעה שלו ריקה כי הוא לא זוכר כלום חוץ מהדברים הקבועים כמו הילד שלו
או איפה הוא גר
והוא נראה מאושר

יום ראשון, 6 באפריל 2014

בוקר מאושר

היום זה בוקר פשוט מאושר. כבר ידעתי מאתמול בערב, בזמן שרבצתי על הספה מול סרט מטופש עם איך קוראים לו. מהתריסים החצי מוסתים הגיעו גלי אויר נעימים ורכים של אביב. העונה האהובה עלי בעולם, קצרה כל כך, כל יום בעונה הזו בשבילי הוא חגיגה אדירה. אני הולכת ברחוב ולבי מלא גיל מול הפרחים המזוקפים והפתוחים, חצופים ביופיים... החתולים בחצרות הבתים שמחים, אנשים רבים פחות... והנה התחיל חופש פסח. היום אני מתכננת לקחת את ינאי למוזיאון. אפשר להגיד שינאי עוד משלב ההנבטה גדל במוזיאונים, גלריות, סטודיואים והוזן במליוני קרואסונים. כתינוק סובלני ועגול שהתחיל ללכת מאוחר הוא ישב שעות בעגלה ושייט אתי בתערוכות. מאז שטל נולד כמעט ולא הלכנו... לפעמים אני מתגעגעת לימים שהייתי מסתובבת שעות במוזיאונים בארץ ובעולם, לא יודעת מה השעה, בלי טלפון, בלי הסחות דעת, נשאבת לעולמות אחרים, ממלאת מחברות ברישומים ורעיונות לציורים, שוכחת שיש לי פיפי, שאני צמאה ורעבה... הציורים התערבבו לי בחלומות ובחיים וזכרתי ממש ברמה הגנטית איך מרגישות כפות הרגליים של רובנס, הצווארים של בוטיצ'לי, הטקסטילים של וורמיר ולאונרדו, התאורה של טיציאן... ומעל ציפה ברכות כל הפוך של האמנות העכשווית שזללתי, הכל מכל וכל. אני מתגעגעת לתקופות שנהנתי כל כך לראות אמנות כשעוד לא הייתי אמנית כי אז נפלתי שבי בקלות במלכודת של כולם, התאהבתי בלי ביקורת וליקקתי עוד ועוד. שום דבר לא הפריע. וזהו, בינתיים עברו איזה 14 שנה (!) עברתי במסילות התיעוב, הביקורת, השיעמום, הבחילה, הקנאה והפחד. עכשיו אין לי זמן אז אני עסוקה בעיקר בלעשות כמה שאפשר עם מה שיש. ולמדתי כמה שיטות אפקטיביות לעוף גבוה, אז כשאני באה לתערוכות אני הולכת מהר ומלקטת ביעילות כל מה שאמיתי לי וזוכרת מצויין מה ראיתי ואיך זה מרגיש ובאה לסטודיו ועושה מה שצריך או לא עושה כלום ומרגישה בסדר פחות או יותר עם שתי האופציות. שחררתי את המקום שאומר לי שזה רדוד ולא אמיתי. לא צריך לירוק דם כדי שיצא משהו טוב. דברים טובים פשוט באים כמו שהם באים, גם הזבל...
תהנו מהאביב בריות יקרות

אגב אם יש לכם מתכון טוב לחרוסת אנא שלחו לי