אז הנה מה שעומד מאחורי הציור I love you both שהעלתי היום לפייסבוק
לפני כמה זמן חלמתי בהקיץ בסטודיו ובחלומי התבהר לי שאם אני רוצה לקבל כתבת שער מקיפה על חיי ועבודתי במוסף השבת, אני צריכה למות.
אתם מכירים את זה שאתם אומרים: אם לא תעבור תוך דקה מכונית אדומה ברחוב שלי, יש לי סרטן? כזה.
את העיסקה הזו מציע לי השטן ואני מהרהרת בה. כמובן שכשהנושא עולה, אני לא חושבת ברצינות על המשמעויות של מותי. על זה שיש לי ילדים ובן זוג וחברים ובית וסטודיו וציור ואהבה ובריאות ועוד מלא דברים שבא לי להמשיך לחיות אתם.
בחלומות בהקיץ יש מן טשטוש נסיבות נעים כזה שמאפשר לשקול ברצינות כל רעיון.
אני חושבת על הדווקאות המרגשת שהאגו זוכה לה: הנה ביצ'ס, הלכתי לעולמי, קיבלתם כתבת שער עלי, ראיתם כמה אני מוכשרת ומהממת ומצחיקה ויותר לא אצור שום יצירה, בגללכם. בגללכם מתתי. כי לא שמתם לב אלי והייתי צריכה להקריב את חיי. כדי שתתעוררו ותגלו בי עניין. מרוצים?
ואני תוהה מי הם אותם אנשים שאני מנסה בהזיותי למשוך את תשומת לבם? אוכל למנות במקרה הטוב אולי עשרה, שאני עשויה לנהל אתם מערכת יחסים פרנואידית מבלי שהם מודעים לה. והמעניין הוא שהם יכולים להתחלף בן לילה באחרים או להשכח לגמרי בכל רגע. כך מזהים בקלות שקר.
כשהתעוררתי מהחלום הזה, שרטטתי סקיצה שלו. נדף ממנה ריח אפל, כזה שלא התקרבתי אליו כבר חודשים. כזה של מאונן האורב בסימטה. נבהלתי. קמתי והלכתי מהסטודיו.
ואז העניין המשיך להתגלגל לי בראש. הנקמנות שנדפה מהרעיון פשטנית מדי ובעצם כלל לא הולמת את האופן שבו אני מבינה את החיים. עיסקה מסריחה ופשטנית. לא משהו שבא לי להראות לאף אחד.
עניין המבוכה, שידעו עלי שאני לכאורה מוכנה להקריב את חיי כדי לקבל כתבת שער, עם זה אין לי בעיה. המופרכות ההירואית הזו היא לא נחלתי בלבד. זה סימן לבריאות מבחינתי, שאני מוכנה להתוודות בחופשיות מבלי לחשוש מהמחיר.
התהלכתי עם המחשבות כמה ימים ואז החלטתי לתאר סצינה אחרת בה אני מנהלת משולש רומנטי עם אלוהים והשטן. עם אהבה ופחד. ואני משתוקקת אל שניהם ומבקשת להיות אתם בסימביוזה. בפלרטוט מתמשך. לא אסלק ממיטתי לא את זה ולא את זה. אני יכולה לגמרי להישאר באור ולהביא שלום לעולם גם כשאני מארחת בגופי ובמחשבותי מחשבות שטניות. לא אאבק בהן עוד, אין טעם. נולדתי אתן והגיע העת להשכין שלום.
חשבתי בהתחלה לקרוא לציור "פוליאמוריה", מושג שלא הכרתי היטב עד לאחרונה כשהציגה לי אותו חברה. לבסוף החלטתי פשוט לדווח על אהבתי וזהו. כך, אולי, אני מגנה על עצמי ומבטיחה את הישרדותי. שומרת על קשרים טובים עם כולם.
שוויץ, קראה לי פעם חברה שהסתלקה מחיי לפני שנים רבות. נעלבתי והתגאיתי בכינוי שוויץ, כי הוא הגדיר את מסוגלותי וכוחי הדיפלומטי מחד אבל גם הצביע על חוסר יכולתי לבטוח ולהתמסר לגמרי לצד אחד.
אני בוחרת להתמסר לכל אם כך, כדי לפשוט מעלי את הבושה והפחד. בושה מהאופן שבו אני עלולה להיתפש. ופחד שאני אהיה אומללה וחסרה אם לא יתרחשו בחיי א' ב' ו-ג'.
אז אני מדגימה אהבה עצמית, שהיא בעצם אהבת הזולת, שהיא בעצם הגאולה.
לפני כמה זמן חלמתי בהקיץ בסטודיו ובחלומי התבהר לי שאם אני רוצה לקבל כתבת שער מקיפה על חיי ועבודתי במוסף השבת, אני צריכה למות.
אתם מכירים את זה שאתם אומרים: אם לא תעבור תוך דקה מכונית אדומה ברחוב שלי, יש לי סרטן? כזה.
את העיסקה הזו מציע לי השטן ואני מהרהרת בה. כמובן שכשהנושא עולה, אני לא חושבת ברצינות על המשמעויות של מותי. על זה שיש לי ילדים ובן זוג וחברים ובית וסטודיו וציור ואהבה ובריאות ועוד מלא דברים שבא לי להמשיך לחיות אתם.
בחלומות בהקיץ יש מן טשטוש נסיבות נעים כזה שמאפשר לשקול ברצינות כל רעיון.
אני חושבת על הדווקאות המרגשת שהאגו זוכה לה: הנה ביצ'ס, הלכתי לעולמי, קיבלתם כתבת שער עלי, ראיתם כמה אני מוכשרת ומהממת ומצחיקה ויותר לא אצור שום יצירה, בגללכם. בגללכם מתתי. כי לא שמתם לב אלי והייתי צריכה להקריב את חיי. כדי שתתעוררו ותגלו בי עניין. מרוצים?
ואני תוהה מי הם אותם אנשים שאני מנסה בהזיותי למשוך את תשומת לבם? אוכל למנות במקרה הטוב אולי עשרה, שאני עשויה לנהל אתם מערכת יחסים פרנואידית מבלי שהם מודעים לה. והמעניין הוא שהם יכולים להתחלף בן לילה באחרים או להשכח לגמרי בכל רגע. כך מזהים בקלות שקר.
כשהתעוררתי מהחלום הזה, שרטטתי סקיצה שלו. נדף ממנה ריח אפל, כזה שלא התקרבתי אליו כבר חודשים. כזה של מאונן האורב בסימטה. נבהלתי. קמתי והלכתי מהסטודיו.
ואז העניין המשיך להתגלגל לי בראש. הנקמנות שנדפה מהרעיון פשטנית מדי ובעצם כלל לא הולמת את האופן שבו אני מבינה את החיים. עיסקה מסריחה ופשטנית. לא משהו שבא לי להראות לאף אחד.
עניין המבוכה, שידעו עלי שאני לכאורה מוכנה להקריב את חיי כדי לקבל כתבת שער, עם זה אין לי בעיה. המופרכות ההירואית הזו היא לא נחלתי בלבד. זה סימן לבריאות מבחינתי, שאני מוכנה להתוודות בחופשיות מבלי לחשוש מהמחיר.
התהלכתי עם המחשבות כמה ימים ואז החלטתי לתאר סצינה אחרת בה אני מנהלת משולש רומנטי עם אלוהים והשטן. עם אהבה ופחד. ואני משתוקקת אל שניהם ומבקשת להיות אתם בסימביוזה. בפלרטוט מתמשך. לא אסלק ממיטתי לא את זה ולא את זה. אני יכולה לגמרי להישאר באור ולהביא שלום לעולם גם כשאני מארחת בגופי ובמחשבותי מחשבות שטניות. לא אאבק בהן עוד, אין טעם. נולדתי אתן והגיע העת להשכין שלום.
חשבתי בהתחלה לקרוא לציור "פוליאמוריה", מושג שלא הכרתי היטב עד לאחרונה כשהציגה לי אותו חברה. לבסוף החלטתי פשוט לדווח על אהבתי וזהו. כך, אולי, אני מגנה על עצמי ומבטיחה את הישרדותי. שומרת על קשרים טובים עם כולם.
שוויץ, קראה לי פעם חברה שהסתלקה מחיי לפני שנים רבות. נעלבתי והתגאיתי בכינוי שוויץ, כי הוא הגדיר את מסוגלותי וכוחי הדיפלומטי מחד אבל גם הצביע על חוסר יכולתי לבטוח ולהתמסר לגמרי לצד אחד.
אני בוחרת להתמסר לכל אם כך, כדי לפשוט מעלי את הבושה והפחד. בושה מהאופן שבו אני עלולה להיתפש. ופחד שאני אהיה אומללה וחסרה אם לא יתרחשו בחיי א' ב' ו-ג'.
אז אני מדגימה אהבה עצמית, שהיא בעצם אהבת הזולת, שהיא בעצם הגאולה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה