תגידו גם אתם שמעתם בשלוש לפנות בוקר התחלה של אזעקה שמייד פסקה?
כי אני שמעתי, וגם טל ששחרר נהמה מהחדר השני וחזר מייד לישון...
יופי באמת מישהו לוחץ בטעות על כפתורים. יקיצת בהלה זו השאירה אותי ערה עד ארבע ועשרים לפנות בוקר.
שכבתי במיטה וחשבתי לעצמי שאפילו עכשיו, כשאני כבר לא גרה בדירה רדופת ישויות וכבר לא שותה מלא אלכוהול כל יום וכבר לא שקועה עד צוואר בביצה הדמיוניות של עולם האמנות ובסרטים שלי, אפילו עכשיו, יקיצת פתע באמצע הלילה תופסת אותי לא מוכנה.
כל המחשבות סוטות ממסלולן ומתנגשות בעץ לכדי תאונות קטלניות. הכל רע, הכל חסר סיכוי, הבעתה פושטת בגופי. שיטוטים באינסטה ובפייס לא מכהות את המררה.
בסוף אני נרדמת ומתעוררת מחדש בבוקר וכל המחשבות נעלמו כלא היו, נמושות נראה אתכן באור יום צאו תעשו סיבוב, נראה אתכן! אין לכן אומץ, מה? בטח.
חשבתי בבוקר, שזה כמו שילדים מפחדים ממפלצות שמתחבאות להן מתחת למיטה. ביום ברור שאין שם כלום ולא מפחיד ללכת להשתין בלילה לבד. אבל בלילה, מערב פרוע. מתחת למיטה יכול להיות בערך כל דבר. במיוחד עם שיניים ופרווה שנוהם ומתפתל.
אני יכולה לזכור בילדותי ונעורי יקיצות לילה צלולות, שקטות, ריקות. המרחב שבין החלום לעירות היה נקי. מתישהו במהלך החיים הוא הזדהם והיום, למרות כל הנקיונות שאני עושה בחיים שלי, את המרחב הזה עוד לא הצלחתי לארגן ולפנות.
האם יכול להיות שאני מזיזה ג'יפה ממקום למקום? משל מרחב הלילה היה ה"מתחת לשטיח" שלשם מטטאים? היום נקי והלילה מלוכלך?
אני מתמידה ואין לכלוך שחומק ממני. לא מכולם אני מתכוונת להיפטר, אחרי הכל, מלוכלך זה גם יפה. אבל. אל ממלכת הלילה אני נחושה לסלול נתיב כדי לבקר שם ולראות מה קורה.
אעדכן אתכם כשזה יתברר שתוכלו גם אתם לסייר במרחב הכי מעניין בלי להיות שפוטים סומאים.
לילה טוב....
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה