ברחוב שמריהו לוין גר אדם בשם שמריהו לוין.
איש כבד גוף שהתעורר בכל בוקר ודמיין שפלוני מרוצץ את גולגלתו. כבר מזמן חדל להאבק בדימוי, דבר לא עזר. התרחיש התמיד לקדם פניו בכל בוקר והוא כבר התרגל לכיווץ ברקות ולקור המתפשט במרכז המצח.
יום אחד גילה במקרה שאם יעמוד עמידת ראש לפני השינה, יתעורר בלי המחשבה על גולגלתו המרוצצת ובלי הפלוני. הגילוי היה כה מרגש שהאיש התמיד והקפיד על הטכניקה והאריך את זמני עמידת הראש בכל יום. דברים נוספים נפתרו והשתפרו עבור שמריהו לוין. הוא ירד מספר במכנסיים, ריח הזיעה שלו התעדן, נעלמו לו הפטריות בציפרני הרגליים, הוא נגמל מסיגריות ואפילו שיער ראשו הדליל חזר לצמוח והתרענן בגוון נחושתי.
התפתחויות מרגשות אלו הביאו את שמריהו לוין למסקנה שמוטב לו לעמוד על הראש כמה שיותר כדי להגביר את כל הטוב שבא עליו. וכך, הקפיד לעמוד על הראש שעה ואף שעתיים לפני השינה, גם בבוקר כשהתעורר שעה ושעה נוספת בצהרים.
כשהיה יוצא להלך בשדרות ח"ן העולם נראה לו הפוך. והוא שב והרגיש זר ובודד בעולם ההפוך הזה, הזר, כשהזיקנה מאיימת לקפוץ עליו מאחד העצים בלפיתה אחורית, לתלוש לו בברוטליות את מצבור שערותיו הנחושתיות ולהקדיר את מחשבותיו. שמריהו לוין מיהר לחזור לביתו ולהעמד על ראשו. רק ההיפוך שחרר אותו מהחרדות, מהזיקנה ומהאלימות.
היות ובילה זמנים ממושכים על ראשו, עבר לתפריט מאוד מצומצם שכלל בעיקר סוכריות גומי שנדבקו היטב לדפנות קיבתו.
הגיע הקיץ ואתו מלחמה. המלחמה אילצה את שמריהו לוין לצאת יותר מביתו. היה נראה לו נחוץ לפגוש ברחוב פלונים אחרים, אפילו את האלימים שבהם ואפילו לזיקנה הסכים שתקפוץ עליו מעת לעת רק שלא ישאר בבדידותו עם הלחץ.
בוקר בהיר אחד יצא להליכה וכשהגיע לככר אתרים ליד מועדון הפוסיקט נשמעה אזעקה. עוברי אורח רצו לתפוס מחסה במקלטי הבתים הסמוכים ורק שמריהו לוין, שבדיוק סיים לזלול שק סוכריות גומי ענק, הרגיש שהוא מוכרח לעמוד על הראש כי זה הדבר היחיד שיעזור לו. וכך עשה, על מרצפות האבן המחוספסות של הככר עם הפנים לים נעמד על ראשו. פיצוצים נשמעו ונראו בשמים. גל עצום ודביק של סוכריות גומי לעוסות ומעובדות למחצה עלה בגרונו של שמריהו לוין והתפרץ בנחשול אדיר מפיו ומנחיריו. שלולית הגומי צבעה את פניו והדביקה את כיפת ראשו לרצפת האבן המחוספסת. הסירנות המשיכו לנהום ופיצוץ נוסף נשמע. שניות ספורות אחריו הלמו בקרקע שיירי טילי כיפת ברזל, ממש ליד מועדון הפוסיקט. זכוכיות דלתות המועדון התנפצו וגוש בטון ברוטליסטי בצורת כיפה מקושטת אריחים צבעוניים התעופף באויר, נחת על שמריהו לוין ורוצץ את גולגלתו.
כוחות הבטחון וההצלה שהגיעו למקום התקשו מאוד לעכל את המחזה המוזר ועוד יותר התקשו להזיז את הגוש הברוטליסטי העגול שנדבק לריצפה והקשה על פעולת חילוץ הגופה.
את פניו של שמריהו לוין לא ניתן היה לזהות כי נמעכו לכדי עיסה והתערבבו בשלולית הגומי הדביקה. בכיסיו היה רק מפתח ופתקה מקומטת בכתב בלתי קריא. צוותי חדשות הגיעו למקום לפנות ערב וקלטו במצלמתם פיסול מודרניסטי משונה שכלל גוש בטון שוחה בשלולית צבעונית של גומי ודם. המצלמות קלטו גם כמה עוברי אורח סקרנים וכן כמה מבאי מועדון הפוסיקט שהסבו את פניהם הלאה מהמצלמות.
איש כבד גוף שהתעורר בכל בוקר ודמיין שפלוני מרוצץ את גולגלתו. כבר מזמן חדל להאבק בדימוי, דבר לא עזר. התרחיש התמיד לקדם פניו בכל בוקר והוא כבר התרגל לכיווץ ברקות ולקור המתפשט במרכז המצח.
יום אחד גילה במקרה שאם יעמוד עמידת ראש לפני השינה, יתעורר בלי המחשבה על גולגלתו המרוצצת ובלי הפלוני. הגילוי היה כה מרגש שהאיש התמיד והקפיד על הטכניקה והאריך את זמני עמידת הראש בכל יום. דברים נוספים נפתרו והשתפרו עבור שמריהו לוין. הוא ירד מספר במכנסיים, ריח הזיעה שלו התעדן, נעלמו לו הפטריות בציפרני הרגליים, הוא נגמל מסיגריות ואפילו שיער ראשו הדליל חזר לצמוח והתרענן בגוון נחושתי.
התפתחויות מרגשות אלו הביאו את שמריהו לוין למסקנה שמוטב לו לעמוד על הראש כמה שיותר כדי להגביר את כל הטוב שבא עליו. וכך, הקפיד לעמוד על הראש שעה ואף שעתיים לפני השינה, גם בבוקר כשהתעורר שעה ושעה נוספת בצהרים.
כשהיה יוצא להלך בשדרות ח"ן העולם נראה לו הפוך. והוא שב והרגיש זר ובודד בעולם ההפוך הזה, הזר, כשהזיקנה מאיימת לקפוץ עליו מאחד העצים בלפיתה אחורית, לתלוש לו בברוטליות את מצבור שערותיו הנחושתיות ולהקדיר את מחשבותיו. שמריהו לוין מיהר לחזור לביתו ולהעמד על ראשו. רק ההיפוך שחרר אותו מהחרדות, מהזיקנה ומהאלימות.
היות ובילה זמנים ממושכים על ראשו, עבר לתפריט מאוד מצומצם שכלל בעיקר סוכריות גומי שנדבקו היטב לדפנות קיבתו.
הגיע הקיץ ואתו מלחמה. המלחמה אילצה את שמריהו לוין לצאת יותר מביתו. היה נראה לו נחוץ לפגוש ברחוב פלונים אחרים, אפילו את האלימים שבהם ואפילו לזיקנה הסכים שתקפוץ עליו מעת לעת רק שלא ישאר בבדידותו עם הלחץ.
בוקר בהיר אחד יצא להליכה וכשהגיע לככר אתרים ליד מועדון הפוסיקט נשמעה אזעקה. עוברי אורח רצו לתפוס מחסה במקלטי הבתים הסמוכים ורק שמריהו לוין, שבדיוק סיים לזלול שק סוכריות גומי ענק, הרגיש שהוא מוכרח לעמוד על הראש כי זה הדבר היחיד שיעזור לו. וכך עשה, על מרצפות האבן המחוספסות של הככר עם הפנים לים נעמד על ראשו. פיצוצים נשמעו ונראו בשמים. גל עצום ודביק של סוכריות גומי לעוסות ומעובדות למחצה עלה בגרונו של שמריהו לוין והתפרץ בנחשול אדיר מפיו ומנחיריו. שלולית הגומי צבעה את פניו והדביקה את כיפת ראשו לרצפת האבן המחוספסת. הסירנות המשיכו לנהום ופיצוץ נוסף נשמע. שניות ספורות אחריו הלמו בקרקע שיירי טילי כיפת ברזל, ממש ליד מועדון הפוסיקט. זכוכיות דלתות המועדון התנפצו וגוש בטון ברוטליסטי בצורת כיפה מקושטת אריחים צבעוניים התעופף באויר, נחת על שמריהו לוין ורוצץ את גולגלתו.
כוחות הבטחון וההצלה שהגיעו למקום התקשו מאוד לעכל את המחזה המוזר ועוד יותר התקשו להזיז את הגוש הברוטליסטי העגול שנדבק לריצפה והקשה על פעולת חילוץ הגופה.
את פניו של שמריהו לוין לא ניתן היה לזהות כי נמעכו לכדי עיסה והתערבבו בשלולית הגומי הדביקה. בכיסיו היה רק מפתח ופתקה מקומטת בכתב בלתי קריא. צוותי חדשות הגיעו למקום לפנות ערב וקלטו במצלמתם פיסול מודרניסטי משונה שכלל גוש בטון שוחה בשלולית צבעונית של גומי ודם. המצלמות קלטו גם כמה עוברי אורח סקרנים וכן כמה מבאי מועדון הפוסיקט שהסבו את פניהם הלאה מהמצלמות.
