יום שני, 1 באפריל 2013

שיר אביב

שיר אביב

ואני מעולם לא הייתי מוזמנת למימונה
אז התגלגלתי הערב בגלביה לבנה על השטיח בסלון
עם בונבוניירת דסקלידס שלא נגמרת
כמו שייחה, אח. חבל שנגמרו לי הסיגריות.
כמה טוב שההומור חזר אל חיי וגם חדוות הבטלה וההנאה הפשוטה משוקולד ושקרים
היום האחד באפריל. כל שנה מקפיד ד' לעבוד עלי עם משהו אחר.
פעם זה היה שגנבו לנו הכל מהבית למשל... תמיד האמנתי ותמיד רטנתי
השנה חזרה לנו הרטיבות בתקרה. חה חה זה היה כל כך מצחיק הפעם.
גם את הכביסה אני תולה בחדווה, כי האויר כזה חם, תוך שעתיים הכביסה מתייבשת
ואין סיכוי לקבל עוד חשבון חשמל 1000 שקל, זו גם סיבה טובה לצחוק בריא
ולי מעולם לא היה חבר תימני שיזמין אותי לקובנה וג'חנון שאמא שלו עשתה על פתיליה בשבת בבוקר. ככה לא יצא. דווקא היה פעם חבר תימני אבל לא היה קובנה. ככה.
חבל. אולי לי' תהיה חברה תימניה אמרו לי היום כשהתלוננתי, אבל עוד עשרים שנה זה יהיה כבר אחרת. הדור מתחלף והקובנה משתנה.
אני מבחינתי שפסח ימשיך עוד שבוע. לא מעניין אותי המצות והקניונים והלטפס על הקירות
לי היה חופש אדיר עם ד' והילדים, הלכתי מלא לסטודיו וציירתי המון ובהנאה מרובה
וגם כשהיו לי ספקות וכאבי בטן ידעתי להניח לזה לעבור על פניי.
בעיתונים אני בקושי קוראת כבר, סתם נערמים להם בבית ואני רק גוזרת תמונות שיפות בעיני
כמה משמח להכיל באותו רגע את מירב המשמעות וגם החוסר המוחלט שלה
את הלא בריא והבריא
את הקומי והטרגי
כמה נעים לחתום את הדיסוננס בחיוך
אני מאחלת לכל קוראיי ולכל בית ישראל וכלל העולם הזה ושאחריו והקוסמוס והלאה ממנו
בדיסוננס מחוייך

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה