יום חמישי, 25 באפריל 2013

כדים




הכל התחיל מזה שעשיתי קעקוע חדש בפנים הזרוע השמאלית שלי

ואז התיידדתי עם המקעקעת ומפה לשם קיבלתי תמריצים ליצור כמה עבודות שקשורות לזה
ולא יאומן עם כל הסינכרוניות המופלאות שמנצנצות לי בחיים עכשיו, הנה באה גם זו
לא מפסיקים לקרות לי דברים מופלאים ביותר, ממש מהאגדות
קרו כנראה גם קודם אבל עכשיו אני בשיא תשומת הלב לפרטים אז הכל נחשף למולי בעוצמה רבה
והקעקועים קשורים להכל. לסמלים שאני עובדת אתם, למחזוריות, לביוגרפיה, האם הקדמוית, ההיסטוריה הפרטית והקולקטיבית, הצורך להגן על האהבה ולהתקשט בה, האובססיה לזכור
והכל צף ועולה לי מתוך הכדים שסבתא שלי מציירת עליהם בקנדה
דוגמאות גיאומטריות, מנדלות, פרחים, ציפורים, הכל יפה יפה, בקו נקי ובוטח
בצבעוניות רהוטה ושמחה
אני חוזרת לכדים והם בעצמם כדימוי באים אלי לתוך הציורים מבקשים להתארח, לספר סיפור מוכר ויפה כמו ליטוף בלחי מכף היד החמה, החזקה והחלקה של סבתא שלי
אני רואה אותה רק כל כמה שנים אבל בטלפון וגם בלי הטלפון אנחנו מתקשרות מהאוויר
דומות כל כך. עקשניות, מקדשות את השמחה והחיות, חובבות חטאים, מכורות ליופי ולאהבה.
סבתא שלי פגשה כבר את מלאך המוות יותר מפעמיים והראתה לו את הדרך החוצה. חזרה שוב ושוב אלוהים יודע איפה היתה, בקומה שלושה חודשים בלי סיכוי להתעורר או ללכת, התעוררה והלכה ונזכרה בחמש שפות, חזרה לנגן בגיטרה ולשיר ולצייר ולהכין פלפלים ממולאים. כל מה שהיא נוגעת בו נהיה יפה ומכיל מזל. את החמאה היא מורחת על פרוסה בתאווה כה גדולה, מכבדת אותה כמו מלכה וסוגרת עיניים אחרי כל ביס בהתרוממות רוח. 


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה