עוד לא עבר מספיק זמן שאוכל לספר לכם ברפלקסיה
במבט אחורי על מה שקורה בימים האלו, שכולם דבוקים למקלטי הטלויזיה
לעיתונים ולחדשות ולאינטרנט ולסלולרי, שכולם נרגשים וחרדים
בגלל שלושת החטופים ומשחקי המונדיאל. חוויות קורעות ומאחות
ומרקורי ברטרו וכל המערכת מג'עג'עת
ואמא שלי נפגעה בתאונת דרכים לפני יומיים ממשאית והיא הולכת רגל
ונס גדול קרה והפגיעה חיצונית בלבד, אמנם ניתוח ועצמות שבורות
ופלסטיקאים תופרים את החתך הענק והישר באופן הזוי שבלחיה השמאלית
ממש כמו שאני מציירת לחיים, ככה החתך- כאילו עם סרגל
ואני אתה והיא לא מרחמת על עצמה ואומרת שמוכנה לכל גזירה ולכל עניין
ואני מפחדת שתברא מציאות כי יש לה כוחות גדולים ורבים מעבר לאדם הפשוט
ואני יושבת ליד מיטתה עם הספר שלי ולא מצליחה לקרוא שורה אחת
ולא בוכה ולא מתנקזת לי משום חור ההתנסות המשונה הזו, הכל מצטבר בבית החזה
והיא נרדמה ואני עוצמת עיניים ומצווה את הציוויים שלי לבריאה ואלוהים
לחבר אותה לחיים חיבור איתן והרמוני, שתרגיש שייכת ואהובה ולא תתרחק יותר מדי
היא אומרת לי: לא יקרה כלום אם כאן ועכשיו אני מסיימת
ואני יודעת שלא יקרה כלום אבל אני רוצה שתישאר איתי כי אני אוהבת אותה
והיא חברה כל כך טובה ומיוחדת שלי ואין כמוה בעולם שתעצבן אותי ותרגש אותי
אמרתי לה אמא את אחראית לעצמך תעשי מה שאת יודעת אני מקווה שתישארי כאן
וכל הלילה עטפתי אותה במחשבות של אור וזהב שתרגיש יפה ואהובה אפילו שחטפה ממשאית בפרצוף וכמה שזה משונה ומעליב וכואב
דווקא היא
ותראו מה זה, שום פגיעה פנימית ושום פגיעה מוחית והעיניים שלה רואות חד ומדוייק
והפה שלה מדבר והמחשבות וההכרה שלה בהירות וצלולות והיא לגמרי כאן
והיא מתאוששת ומרגע לרגע נראה שרק חטפה מכות מאנשים ולא ממשאית
ולפני שאני הולכת ומשאירה אותה לישון לילה בבית החולים אני לוחשת לה באוזן
אמא את יודעת שאני אתך בכל מקום שאת תהיי בו ואני אוהבת אותך
והיא מהנהנת שהיא יודעת ואני שקטה כי הפרספקטיבה שלי השתנתה
אני כבר פחות מפחדת מהמוות ומתברר שגם היא
וזה מאוד עוזר. מי צריך משככי כאבים. היא תהיה בסדר.
ועדיין אני עצובה אבל אני מרפה לתוך העצב והולכת לישון.
במבט אחורי על מה שקורה בימים האלו, שכולם דבוקים למקלטי הטלויזיה
לעיתונים ולחדשות ולאינטרנט ולסלולרי, שכולם נרגשים וחרדים
בגלל שלושת החטופים ומשחקי המונדיאל. חוויות קורעות ומאחות
ומרקורי ברטרו וכל המערכת מג'עג'עת
ואמא שלי נפגעה בתאונת דרכים לפני יומיים ממשאית והיא הולכת רגל
ונס גדול קרה והפגיעה חיצונית בלבד, אמנם ניתוח ועצמות שבורות
ופלסטיקאים תופרים את החתך הענק והישר באופן הזוי שבלחיה השמאלית
ממש כמו שאני מציירת לחיים, ככה החתך- כאילו עם סרגל
ואני אתה והיא לא מרחמת על עצמה ואומרת שמוכנה לכל גזירה ולכל עניין
ואני מפחדת שתברא מציאות כי יש לה כוחות גדולים ורבים מעבר לאדם הפשוט
ואני יושבת ליד מיטתה עם הספר שלי ולא מצליחה לקרוא שורה אחת
ולא בוכה ולא מתנקזת לי משום חור ההתנסות המשונה הזו, הכל מצטבר בבית החזה
והיא נרדמה ואני עוצמת עיניים ומצווה את הציוויים שלי לבריאה ואלוהים
לחבר אותה לחיים חיבור איתן והרמוני, שתרגיש שייכת ואהובה ולא תתרחק יותר מדי
היא אומרת לי: לא יקרה כלום אם כאן ועכשיו אני מסיימת
ואני יודעת שלא יקרה כלום אבל אני רוצה שתישאר איתי כי אני אוהבת אותה
והיא חברה כל כך טובה ומיוחדת שלי ואין כמוה בעולם שתעצבן אותי ותרגש אותי
אמרתי לה אמא את אחראית לעצמך תעשי מה שאת יודעת אני מקווה שתישארי כאן
וכל הלילה עטפתי אותה במחשבות של אור וזהב שתרגיש יפה ואהובה אפילו שחטפה ממשאית בפרצוף וכמה שזה משונה ומעליב וכואב
דווקא היא
ותראו מה זה, שום פגיעה פנימית ושום פגיעה מוחית והעיניים שלה רואות חד ומדוייק
והפה שלה מדבר והמחשבות וההכרה שלה בהירות וצלולות והיא לגמרי כאן
והיא מתאוששת ומרגע לרגע נראה שרק חטפה מכות מאנשים ולא ממשאית
ולפני שאני הולכת ומשאירה אותה לישון לילה בבית החולים אני לוחשת לה באוזן
אמא את יודעת שאני אתך בכל מקום שאת תהיי בו ואני אוהבת אותך
והיא מהנהנת שהיא יודעת ואני שקטה כי הפרספקטיבה שלי השתנתה
אני כבר פחות מפחדת מהמוות ומתברר שגם היא
וזה מאוד עוזר. מי צריך משככי כאבים. היא תהיה בסדר.
ועדיין אני עצובה אבל אני מרפה לתוך העצב והולכת לישון.
גליה, אני מצומרר. לא ידעתי שאביבה עברה תאונה. אנא, מסרי לה החלמה מושלמת !
השבמחקאסף - תלמיד לשעבר.
מרגשת מתמיד
השבמחקההתפתחות הרחונית שלך מעוררת השראה
קרן
תודה... התפתחות כמו התפתחות היא ספירלית. אין קדימה ואחורה, גבוה ונמוך. יש מעגלים וחזרה למקומות שהיית בהם כבר אבל בגובה אחר.
השבמחקותראי איך גם בחוויה הקשה הזו, אביבה מצאה את דרכה לחזק אותך ואת האמונה שלך בעצמך.
השבמחקכן היא אשה מאוד מיוחדת. זכיתי. תודה
השבמחק