יום שני, 14 בפברואר 2011

מחשבות על אמנות באישון לילה







3 תגובות:

  1. מקסים. כולנו בין סיומו של משבר להתחלתו של אחר.
    העיקר להמשיך!

    השבמחק
  2. מדהים.

    אני מאמינה שכל אחד בשלב כזה או אחר עומד מול הנסיון הזה.. וכן, לא רק הדתיים. אולי הכי נכון במצב שכזה, זה פשוט להרפות מהמחשבות (לא מתוך חולשה) ופשוט לחיות.. והתשובות יצופו מאליהן כדרך לחיים.

    נ.ב - אולי דווקא כן מעניין ואמיתי להכנס לדמות התינוק הצורח.. בלי מחשבות, פשוט לצרוח. אולי זאת התפילה הכי מזוככת ופנימית (ועוד יותר- אולי זאת התשובה..)

    תודה רבה על הרישומים והקטע המרגש.
    הצליחי

    השבמחק
  3. תודה רות
    אכן אין כמו צרחה מזככת באישון לילה. תארי לך שהיינו יכולות. היה הרבה פחות מסובך לשאת בנטל...

    השבמחק