יום ראשון, 29 באפריל 2012

גמילות

תסלחו לי קוראים גרפומאניים שאוהבים את הפוסטים שלהם בכתב יד
היום תקבלו טיקטוקים
אני רוצה לדבר על גמילות
לפני שיש ילדים גמילות בדרך כלל קשורות למכורים מסוגים שונים: לסמים, לטבק, לאלכוהול, לעבודה, להימורים, לסקס, לאינטרנט, לגלוטן וכאלה.
בעצם אחרי שיש ילדים מבינים שחלק מהותי בלגדל אותם זה לגמול אותם כל הזמן מדברים.
מציצי, מבקבוק, ממוצץ, מלישון במיטה עם ההורים, מחיתולים ומכל מיני דברים אחרים. כל פעם מאבק חדש. תמיד מקנאים במי שכבר גמר עם זה והילד שלו גמול. תמיד נראה שלאחרים יותר קל.
אנחנו נמצאים באמצע גמילה כלשהי, די משמעותית, וחשבתי על כמה דברים.
עצות לנגמלים- מכל סוג
1.הגומלים! יש גומלים? מי אתם? יש לכם כח לזה בכלל? אל תכנסו לזה אם אין לכם כח.
2.אם יש לכם כח- אתם צריכים גם משמעת ועצבי ברזל. תחליטו על מסגרת חוקים לגמילה ואל תסטו ממנה. סטיות יוצרות בלבול אצל הנגמלים.
3.בגמילה, כמו בלמידת שפה חדשה, יש התחלה, ואז יש רגרסיה ואז פתאום התקדמות מפתיעה. אל תישברו מהרגרסיה. נראה שזה מהלך טבעי ביותר וצריך לקבל אותו ככה.
4.חשוב לתמוך בנגמל ולעודד אותו כל הזמן, לא להתאכזב כשהוא נכשל ולפרגן לו על הצלחות.
5.לזכור שזה עובר ועובר מהר. אחר כך זה לא חשוב כבר.

יום רביעי, 25 באפריל 2012

dubbing

רומן למשרתות


 מתגרשים עוד שנה


אני בת 42


וככה אני אוהבת את זה


אומרים לי שאני יפה אבל אני לא מאמינה לאף אחד


hi jake? it's melanie! ya! guess where i am right now


בפסנתר הזה לא נגעתי מגיל 10


face lift me galia
ok


nice spread


פריימים אלו לקוחים מספר תמונות שמצאתי בברלין, אין לו שם ויש לו עטיפת בד פרחונית

יום שלישי, 24 באפריל 2012

יום שלישי, 10 באפריל 2012

יום שני, 2 באפריל 2012

בשבחי draw something

פוסט מתוקתק ידידיי, לא הספקתי לכתוב ביד בסטודיו
אני עסוקה בסדרת עבודות חדשה וסוף סוף התחלתי לשוטט לרוחב עם הדימויים והמבנים, כשעבודה גולשת לעבודה, כשהעבודה החדשה כבר נולדת כשקודמתה עוד רק באמצע, זה הסימן שצללתי לאיזה חור כחול. כמה זמן ערגתי ופיללתי לפעולה הרוחבית הזו. כבר חשבתי שאולי היא לא תחזור לי. אתם מכירים את האנשים שמתחילים סיפור וגולשים מעניין לעניין ואלוהים יודע מה הקישורים שמציתים נושאים שונים, הם פשוט מדברים ככה. 
היתה לי מרצה כזו בבצלאל שדיברה על תרבות וביקורת ואמנות כמובן לרוחב- אמא של הרוחב- האמת שמתתי על זה. מצד אחד יש את המקום הלא מסופק כי לא כל נושא שעולה מגיע למיצוי, מצד שני נוגעים בהמון נקודות ובעיקר נוצרת תחושת גירוי כללי. אחר כך הולכים עם הגירוי הזה ומתגרדים מול אמנות או ספרים או בשיחה עם חברים על אמנות. זה כייפי כיף.
אבל בכלל רציתי לדבר על האפליקציה הזו של האייפון שכולם מכורים אליה עכשיו וגם אני.
אפתח בזה שאני ממש נמנעת מהתרגלויות מדביקות כאלו כי גם ככה המדיה גוזלת ממני זמן יקר שאמור לשרת את החיים הקונקרטיים שלי על פני האדמה. החיים שמתלכלכים וצריך לנקות אותם, לתחזק אותם ולשמר אותם. ואם כל היום עסוקים ברשתות חברתיות, אז אולי חיי חברה דמיוניים פורחים להם אבל כל השאר חרב.
ד' הציג בפני את האפליקציה בהתלהבות ואמר לי שאני חייבת. אז ניסיתי. ועכשיו אני מכורה. ולהפתעתי אני לא מקללת בזמן שאני מבזבזת על האפליקציה. כי יש בה כמה אלמנטים שהם טובים בעיניי.
נתחיל בזה שהתקשורת הויזואלית-אייקונית-סמלית מתחדדת, משהו קורה לשפה ולתרגום.
למשל, אני מוצאת את עצמי משחקת עם בעל של חברה שלי שאנחנו מכירים המון שנים והעולם האיקונוגראפי שלנו שונה עד מאוד. לא צריך להיות צייר גדול כדי לסמן באגביות צורה של נעליים או קקטוס או ריצ'רץ'. אפשר להיות מופתעים לטובה מרמת פירוט הדימויים של החברים שמחשקים איתי ואפשר להיות גם מופתעים לרעה. יש כאלו שלא מנחשים את הדבר הכי פשוט בעולם ומתייאשים מהר מדי. כל הכיף זה לנסות לפענח למה לעזאזל התכוונו כשציירו את הגוש הזה. יש לי למשל חברה ציירת שאנחנו משחקות ואפשר כמובן לראות שהנגיעות שלה במסך הרבה יותר מדוייקות ומחושבות. ואני אוהבת את התמציתיות וההסכמה שבשתיקה לגבי דימויים שונים, כי זה כמו משחק הטלפון השבור בשילוב עם תלה את הגנב...