יום שישי, 22 בפברואר 2013

מיידלע בקטע רע



גם אני קוראת לעצמי מיידלע
לפעמים אני באה לצייר ולא בא לי ואין לי חשק
ואז אני אומרת לעצמי: יבוא לך, יבוא לך
בנימה שאורי זוהר אומר למונה זילברשטיין במציצים כשהוא משדל אותה להכנס איתו לצריף
כמו איזה חרמן מזדקן אני משדלת את עצמי לצייר, שמה את עצמי בפינה כזו
ואז מציירת ומחכה שמשהו ידלק. ולפעמים לא נדלק. ואז אני אומרת לעצמי: ידלק לך, ידלק לך
בזלזול כזה, מלא דברים מכוערים אני אומרת לעצמי
למה לא להגיד משהו נחמד? למה רק דברים רעים?
החלטתי החלטה שנועדה לעזור לי להתקדם עם הציורים
והיא ההחלטה לא לחוקק חוקים ולא לכפות סידרה או חזרתיות
אם הייתי מלחינה, הייתי בארוק בוהק, בארוק מתוק
אני אוהבת שברור, שחזק, שהרמוני, שיש תמורה, שיש סוף טוב עם קצת פלונטר באמצע
ככה אני אוהבת
גם בקולנוע
גם בציור (בציור שלי, ביצירה שלי. לא בשל אחרים. אצל אחרים אני אוהבת הרבה דברים שונים)
ומה, כשאני מציירת ופתאום אני מזייפת מהבארוק הזה, יוצא לי אחר, עקום, שונה אני נלחצת
וחושבת, מה זה איך אני מסדרת שהכל יהיה בארוק?
וזה בדיוק מה שתוקע אותי מלא פעמים
אז החלטתי להיות מלחינה רב תקופתית, רב גונית, רב סגנונית
החלטתי שלא להחליט. אני גם וגם וגם.
היתה לי פעם חברה שקראה לי בחיבה מהולה בלעג: "שוויץ", כי אני נייטרלית
כי אני נמנעת מלהחליט, נמנעת מלהתעמת, רוצה להיות בסדר עם כולם
סו בי איט. אולי אני שוויץ, שוויץ זה לא רע. לא חייבים להיות סוריה או אתיופיה
אפשר גם שוויץ. 
היו אצלי אוצרים בסטודיו שבוע שעבר, שאלו אותי מה את רוצה להציג
אמרתי גם זה וגם זה. אצלי צמצום זה לא נכון, אצלי צריך הרבה
וההרבה הוא שונה
אז שיהיה שונה

יום רביעי, 20 בפברואר 2013

מותר להיות שטחית

מותר להיות שטחית, מצווה להיות שמחה
בלתי נמנע מלחשוב על סכומי כסף
אני אוהבת בזמני הפנוי לחשוב על סכומי כסף
ביהחבא אני מודה בפני ד' בהזיות האלו שלי
ד' אומר שזה טבעי כל עוד זה לא משתלט לי על החיים
אפשר לומר שאני חושבת על זה די הרבה, זה קצת משתלט
במיוחד כשיש משהו שממש בא לי ואני לא מבינה איך זה שרק סכום כסף מפריד בינינו
באמת, לא דברים בשמים
הנה, היום הלכתי ברחוב דיזנגוף ועברתי ליד תחנת פיס

מייד חשתי צורך לחשוב על זה בקול רם



איזו בושה להיחשף ככה, מוטב לי כבר שאלך לעזאזל הריאליטי ואביא לידי מיצוי את הצורך הדבילי שלי להראות עצמי בשלל גוונים. אני רוצה סקודה יטי. יש בחנות, ראיתי, נכנסתי ושוחחתי כמה דקות עם הנציג. 139,000 מבצע מיוחד עד סוף החודש. איך משיגים סכום כזה עד סוף החודש? אם נגיד הייתי חייבת לנושים הייתי מוצאת דרך. אפשר להתחפש לקבצנית ולעבור בצמתים, שקל מכל מכונית, בטוח עוברות לפחות 10,000 מכוניות ביום ואני מסודרת תוך שבועיים. פשוט. אבל מה עם ט' אני אקח אותו בעגלה ואכתוב שלט: יש לי תינוק רעב, עיזרו לי להשיג סקודה יטי חדשה מהניילון?
מזל שאני לא מצליחה להעלות את פס הקול בו הייתם שומעים אותי מגלגלת מחשבות על כספים בקול רם. 

יום שני, 11 בפברואר 2013

מחשבות על פונטים



אנדרטאת קדושי זגלמביה- קהילות שנשחטו. שאלתי יודעי דבר באיזה פונט השתמשו פה ל"זכור"? האמת, גם נראה כמו "זבוב" או "זלול" אבל כולם יודעים איזה אתיות מסתתרות מאחורי השיחים. י' אח של ד' אמר: איך אפשר לעשות מנגל באנדרטה? חשבתי שהוא צודק אבל איפה עוד יש לעשות על האש אם לא בכל מיני ידיים ורגליים של קהילות שהיו ואינן?
ואם נחזור רגע לפונט, אז הנה הצעה לטיפוגרפים זריזים:
פונט "יזכור" לימי אבל וטקס, פונט שימושי ביותר
נדמה לי שלמודעות אבל למשל משתמשים בפונט "חיים". מצחיק לא? (אם אני טועה אז עזבו)
פונט הוא כמו ריח. מייד מזכיר מקום, זמן, תופעה





פרורים

זה שאתה פרנואיד לא אומר שלא רודפים אחריך
זה שאתה לא גנב לא אומר שאתה לא גונב


במוסף כותבים על הריבים שבין הדיוות של עולם האופנה מי תשב בשורה ראשונה
אם יכולתי אני לבחור מה ללבוש והיכן לשבת, הייתי בוחרת בגלימת ההיעלמות של הארי פוטר
ואז הייתי עוברת בין הרגליים הרבות ואוספת את כל התיקים
שאנל, גוצ'י, מוצ'י, פוצ'י עם כל היורואים, דולארים וגרמים של קוק
סתם מחשבה


ואם בכסף עסקינן, אבא שלי מכר את המכונית שלו לשני ערסים מחיפה שמסדרים גבות
שלוש שעות המכונית היתה ביד 2 ומייד נמכרה. הכל בזכות המודעה שניסחתי לו כל כך יפה
כתבתי שם: מכונית שמורה ומטופלת של נהג ותיק ואחראי. מי לא יקנה אוטו מנהג ותיק ואחראי
הערסים זכו בהונדה שמורה ומטופלה. הגיעו לבית הורי עם "סטפה" של קבלני בניין. אבי נתן לאמי לשמור ואני מייד שלפתי מצלמת אייפון. לא כל יום עובר ליד אמנים כזה סכום כסף נאה. הרחתי באף וצילמתי.
אמי אמרה שאני מזמינה גנבים. הבטחתי לחכות עם פרסום התמונה עד שתופקד הסטפה בבנק.
לא קיימתי. מייד לאינסטגרם. איזה גנב יבוא נו באמת.


אספן מכוניות גר ברחוב לידי, כל פעם ממותה אחרת חונה והנה גם זאת. יפה. מזכירה לי דווקא את שמעון פרס. לשמעון פרס היתה קאדילאק הרבה שנים. חנתה בנוה אביבים. ליד רבין.


אהרון שבתאי בגלריה עם ראיון וחלק משיר. אהבתי את החלק שהוא גם יכתוב על גבינה.
גם אני רוצה לכתוב על גבינה אבל מרוסנת מדי. אולי פעם.

מה זהו? אלו כל המחשבות שליקטתי היום? כן. פרורים של קוואקר מהשולחן, פרורי מחשבות שלא נשאר מהם הרבה בסוף היום. פעם הייתי אובססיבית על רעיונות שעולים לי. לכל מקום הלכתי עם פנקס ורשמתי. אולי רק 20% מהמאגר ניצלתי למשהו. אחר כך אמרתי לעצמי- עזבי, מה שחשוב יצוף חזרה. ועכשיו אני יודעת שלא יצוף, כי אני מוצפת לגמרי. כל היום מטפלת בילדים וכשבא הערב איך אלך לסטודיו ואדבר עם הדמויות שלי? איך אברא עולמות יש מאין? אולי בזמנים כאלו די לומר תודה על זה שיש לי לאן לברוח. סטודיו במרחק שלוש דקות הליכה מהבית- בקושי שיר של ביטלס ואני פה.