יום שישי, 1 ביוני 2018

חתולים

אני יושבת על הספה בסלון
ליצידי ישן החתול שלי
מילוש
חתול ערבי יהודי אני קוראת לו, כי נולד בגן הבוסתן ביפו
ושם מגדלים ילדים בשתי השפות ובשתי התרבויות
אמא שלו נטשה אותו
וחברה שלי הצדיקה אספה אותו ובהמשך העבירה אותו אלי
הוא שחור לבן
הוא טוב לב אבל גם קפוץ מזג ושורט לי את הרגליים 
הוא אורב לילדים שלי מאחורי הפינות, נועץ בבשרם שיניים
אני כועסת עליו וגוערת בו
והוא לא מוותר עלי

כל חיי הייתי בסביבת חתולים על הספקטרום התוקפני
מאז שהייתי קטנה אמי היתה מוצאת חתולים ברחוב
ורצה איתם לאנדרי הוטרינר ליד הסטודיו שלה שהיה אז בפיארברג
לחסן ולשים להם טיפות עיניים ולנסות להציל. 
חלק הצליחה, חלק לא. 
חלק אימצה ולאחרים מצאה בית.

היתה מגי שנפטרה מזיקנה. הורי קראו לה כך ע"ש מגי לונל שחקנית הקולנוע
זה היה באייטיז ועשיתי לה אלבום תמונות
אחריה סיסי הצדקת היפהפיה שנפטרה מכשל כליות 
אחריה פושט הלבקן החירש שנעלם בדרך נמיר וכנראה נדרס
חיפשנו אותו שעות, קראנו לו אבל זה היה מיותר, הוא לא שמע
אבא שלי היה מושך לידו טונים בטרומבון והוא היה ישן חזק על הכרית שלו
אחריו הגיע ג'וני הפנתר המסוכן שחולץ ממנוע ההאודי של דנציגר השכן שלנו בעל האיטליז
לימים הוא עבר לגור בסטודיו של אמא שלי והפך לאימת תלמידיה.
גם הוא יום אחד נעלם, הסברה היא שנקלע לקטטת חתולים שלא התאושש ממנה והלך למות בשיחים מאחורי המרכז המסחרי בתכנית ל'. 
גם אותו אמי חיפשה ימים ארוכים עד שהבינה שלא יחזור עוד.

אחריו הגיעה סושי הלבנה כאורז עגול מבושל, היא היתה מלאך והיו לה עיניים בצבע ירוק זוהר
אותה אמא שלי חילצה מקופסת נעליים שהושלכה קשורה במקלט
היא הגיעה לגיל מופלג ונפטרה בשיבה טובה, תמיד ראו בעיניה שהיא מרגישה אהובה
אחריה אמא שלי מצאה חתולה שלקחתי אל הבית שלי ושל האקס שלי וקראנו לה איגי
ימי החסד של הגוריות המתפנקת עברו מהר והיא גדלה להיות חיית טרף מסוכנת ביותר. היא היתה אורבת בבוידעם ושולחת לפה כואבת לכל מי שנכנס להתרחץ.
היא עדיין חיה, חיים מאושרים עם האקס שלי ובת זוגו בחו"ל והוא כנראה ההורה המסור ביותר שיכלה לקבל אי פעם
אחריה היה חתול שהשותפים שלי בירושלים אימצו, קראו לו איזבו כי מצאו אותו בהופעה של איזבו
הוא היה אפור, משוטט בחוץ רוב היום, יפהפה וחמוד ממש 
אחריו הגיעה אלי לוסי, כבר גרתי עם דני ברחוב כורש
אני מאשימה את עצמי שלא נתתי לה תרכובת חלב טובה בינקותה
ואולי גרמתי לה לבעיה עצבית
היא היתה יפהפיה סמיכת פרווה ותוקפנית בצורה מעוררת פלצות
עד היום אני נזכרת בנשיכות והחפירות של ציפורניה בבשרי
כשהיא החלה לתקוף את ינאי בשנתו, זה היה הסימן הטראגי להפרד
היא עברה לדוד של דני מרובה החתולים בקריית אונו ונעלמה משם עוד באותו היום
אשמה אשמה אשמה. אבל לא היתה ברירה.
אחריה הגיע מילוש, שהוא היהודי ערבי והוא גם נושך ושורט אבל אין מה להשוות לקודמיו
הוא חתול טוב ואנחנו כנראה הורים לא משהו
מעולם לא זכיתי להיות זו שישנה עם החתולים שלה מכורבלת במיטה שעות בלי לחטוף נשיכה כואבת כשאני מתהפכת בשנתי

עדיין, אני אשה של חתולים יותר משל כלבים, 
מבינה הרבה יותר טוב אנטומיה ופזיולוגיה ונשמה של חתול
ובכלל כשהייתי ילדה האמנתי שבעולם הבא שולטים חתולים ולכן מוטב שאהיה רבת חסד עמם כבר בעולם הזה
אני אוהבת חתולים מרחוק
לא מלטפת ברחובות, לא מתקרבת מייד לחתולים של חברים,
לא ממהרת לאמץ למילוש אח או אחות.
אני מפחדת לדפוק אותם, נדמה לי שאצל אחרים הם יגדלו יותר טוב
אני מתביישת מחתולים כי נדמה תמיד שהם רואים הכל ומבינים הכל
עם המבט החודר הממוקד והידעני שלהם
אף פעם לא אימצתי בעצמי מהרחוב. תמיד העבירו אלי. 
אני חוששת מהיום שהגור הבא יגיע אלי 
ושוב אחזור על עשרות הטעויות שעשיתי במשך חיי עם חתולים.