יום ראשון, 29 בינואר 2012

מעשה בעז



4 תגובות:

  1. היה מעניין לקרוא את התובנות המרתקות. לפעמים צריך יותר אומץ להפסיק מאשר להתחיל...
    אולי תסתפקי רק בעגילי האחות במקום להיות אחות ממש :-)

    השבמחק
  2. נכון, אולי אוכל לענוד את העגילים- ולהגיד שניסיתי...

    השבמחק
  3. כותבת משובח ומרגש וחזרת " אלינו " בני האמנות ,נטולי חיזוקים וכיבודים ובעקר האפשרות למבט פנימה עם ATTENTION AND UNSELFING ולהתבלבל ולהבהל זה גם חלק מהדרך , עוזב וחוזר

    השבמחק
  4. נכון סמדר, תודה רבה. אני חייבת לומר שבאמת היה משהו ממכר באוירה ששררה בקורס אחיות, מבחינה זו שהיא היתה כל כך שונה מהסביבה האמנותית. כולם באים כפי שהם, בפשטות, ללמוד דבר מה ולעסוק בו. אין שום עניין אחר מעבר לזה- לא מתח, לא אמביציה מטורפת, לא תחרות. ויש הרבה דאגה וחיבה וחמלה. זה היה מאוד נעים להיספג בזה לפחות לקצת...

    השבמחק