יום שבת, 12 בינואר 2013

מחשבה על עיניים עצומות



היום הבנתי משהו חשוב בציור. אני עובדת על ציור חדש ויש בו דמות והחלטתי שהעיניים שלה יהיו עצומות (היא כותבת משהו, זהו רק פרט מהציור). כי עיניים עצומות, חשבתי, יעשו אותה פגיעה יותר ואז זה גם לוקח לכל המקום הזה של החלום, המציץ, הנחת שבלטישת המבט... היום באתי לסטודיו להמשיך לצייר והרגשתי שאני ממש תקועה. די מהר הבנתי שזה חוסר הנחת מהעיניים העצומות. כל עוד העיניים שלה סגורות קשה לי להתחבר אליה, לזהות אותה ולאפיין אותה וגם את שאר הציור סביבה קשה לי לחבר. ניסיתי להאבק בזה ובסוף החלטתי שאין טעם. אני פוקחת לה את העיניים. ואכן ברגע שעשיתי את זה כאילו מישהו הדליק לי אור בציור ופתרונות הגיעו מאליהם. המבט של הדמויות מניח את דעתי ומשחרר אותי מהמועקה שבכליאת הדמות בחשכה או עיוורון... (וגם שיניתי לה לבלונד, זה בזכות העיניים גם כן)

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה