יום שני, 21 ביולי 2014

כדור הארץ קורא לגלי

מאז שנולדתי אחת המעלות שהצטיינתי בה היתה ריחוף. אינספור פעמים נתפסתי מרחפת על ידי מורות, חברות, משפחה. המשפט ששמעתי אולי הכי הרבה פעמים בחיים היה "בוקר טוב אליהו". כמה שנאתי את המשפט הזה, במיוחד שלסבא שלי ז"ל קראו אליהו. לא שלטתי בריחוף. זה פשוט קרה. עם הזמן הצמדתי בראשי את הריחוף להישגים נמוכים בלימודים, להיותי לא מעודכנת ולא מתמצאת בדברים, לחוסר אחריות ולהיותי מי שמהימנותה מוטלת בספק.
אני אפילו לא זוכרת לאילו מחוזות נדדתי ומה גיליתי בהם. אני רק יודעת שהם היו מועדפים עלי בהרבה על פני העולם הזה.
אולי כך בין היתר מצאתי לעצמי את העיסוק באמנות. מרחב שמאפשר לבלות את רוב זמני בריחוף, בהמצאות, בדמיונות ובמימושם.
לבד מהריחוף, נהנתי מדבר נוסף. הייתי מאוד מאוד טובה והאמנתי בכל לבי בטוב לבם של אנשים, ובמקביל, הרגשתי רעה ואהבתי מאוד לעשות מעשי קונדס זדוניים. לא אפרט כאן, רק אומר שהיה לא מעט וונדליזם.
והנה, בגרתי ואני כאן עם כל מעלותיי. הריחוף, טוב הלב והאופל ששוכן בי ואני מפנה לו את מקומו. ומאחר וקיבלתי מתנה אינסופית ומופלאה לגיל 35- דלת לעולם הרוח ומציאת אמונה בעולם על כל מה שבו, כולל בי, נגאלתי. נגלה לי מרחב בו ריחוף הוא מעלה מבורכת וחשובה, ויחסים מורכבים של אור ואופל הם מפתח חיוני להתפתחות.
אני מבקשת לחלוק עמכם תובנות שיש לי לגבי המלחמה היום. לשמחתי פגשתי בדרכי כמה מורים מופלאים וחברים זוהרים שמאוד מאוד עוזרים לי ובלבם מחשבות דומות לשלי.
העניין הוא פשוט. לשנוא את האחר, זה לשנוא בעצם את עצמך. לדכא ולהרוג זה לחרב את סביבת המחיה שלך. לקלל ולרכל ולריב, להכות וללכלך, זה לא רק בחוץ, זה גם בפנים. בגוף ובבית.
סבל הוא סבל. לא משנה אם הוא סבל פרטי שלי או סבל של השכנים שלי או של האויבים שלי. 
להדחיק את הסבל של האחר, להתכחש אליו, להתעלם ממנו, זה כמו להתעלם ולהתכחש לבעיה רצינית שאני עצמי סובלת ממנה. רק נדמה לי שזה לא שייך אלי, אבל זה מאוד מאוד כן. מי שחושב שיש דרך ל"חסל" את הבעיה, לכפות פתרון ולחיות חיים נורמאליים חי באשליה. אני לא מדברת רק על ערבים ויהודים, אלא גם על פלגים שונים באוכלוסיה בישראל. 
בכל מצב יש כמה צדדים וכמה נקודות מבט ובמלחמה אין מנצחים. יש אבידות כבדות. יש הרג וסבל. יש שכול ולב שבור. יש טראומות לכל החיים. והטראומות האלה הן של כל אחד ואחת מאיתנו. 
אז מה הפתרון? הפתרון הוא לאהוב. להאמין באהבה כפתרון היחיד. למלא את הלב באהבה ולהסתובב בעולם עם מחשבות של אהבה. כלפי כולם. הדומים והשונים. רק משם יפתח צוהר אמיתי בינינו ובין השכנים שלנו.
יש במלחמה הזו הרבה אבידות כבדות, כולי תפילה שלא תהיינה עוד. ומבחינתי זו טרגדיה איומה שעד עכשיו, שישים וכמה שנים, אין שלום עם השכנים שלנו ובגלל זה ממשיכים למות ולהמית אחד את השני. בגלל זה יש עכשיו מלחמה וחייהם של אלפי אנשים נהרסים.
אפשר להמשיך ככה, ביבי רוצה להשיג שקט ארוך טווח. מה זה ארוך טווח? חמש שנים? עשר שנים? עד שהצד השני יתחמש וישתכלל עוד לסיבוב נוסף? ואז שוב נרוץ למקלטים ונאבד אנשים יקרים בקרבות?
חשדנות והתנשאות מעל הצד השני היא תקיעת סכין בגוף. פשוט ככה.
יש תחושה באויר שאסור לדבר נגד המלחמה כדי לשמור על החיילים בחזית. כי להתנגד למלחמה זה לירוק ללוחמים שמסכנים את חייהם בפרצוף. ובכן, אני האחרונה שאעשה זאת. אני שולחת תועפות אור ואהבה לכל מי שמצוי בלב הקרב הנורא הזה. למי שמשלם מחיר דמים בחזית ומי שמתפתל בלילה במיטתו מכאבי לב בעורף. 
אני קוראת לכל האנשים משני הצדדים, אזרחים, חיילים, לוחמים, מנהיגים, מקבלי החלטות, אנשי דת, לפתוח את לבם ולראות את האמת. שגורלותינו קשורים והדרך היחידה להפסיק את זה היא דרך האהבה. הקבלה המלאה של האחר כפי שהוא. ההכלה המלאה של האחר בתוכי. גם זה ששונה ממני שנות אור בדעותיו ובמנהגיו.
ככל שימשך הקיטוב תימשך המלחמה וההרג. 
גם הפעם, כמו כשהייתי ילדה קטנה, אני חושדת בעצמי בהזיה וריחוף- מה פתאום להאמין באהבה כשהאחר שונא אותי כל כך ורוצה במותי? ובכל זאת, אני מבינה שזו האמת הכואבת ששומה עלי להכילה בכל מורכבותה. לאהוב את השונא.

נ.ב פטרתי עצמי מהפייסבוק לזמנים הקרובים. לכן אני לא מפיצה את הפוסטים שלי יותר שם. אשמח אם תקראו ותכתבו לי כאן בבלוג או למייל galiapasternak@gmail.com
אם אתם רוצים להגיב, וכמובן אם דבריי נוגעים ללבכם אשמח שתשתפו אותם.
שלכם באהבה

3 תגובות:

  1. מקסים, תודה :)

    השבמחק
  2. כבר הרבה זמן שאני רוצה להגיב לשני הפוסטים האחרונים שלך. אבל לא היו לי אנרגיות לכתוב.
    חיכיתי למוצא פיך, לקרוא איך את חווה את המצב הקשה הזה.
    המלחמה הזאת והמצב הבלתי נסבל הזה כ"כ קשים ואני כל הזמן חושבת שרק בתפיסה רוחנית יותר יש פתרון והגיון ושאין מלבד זה כלום. תילי מילים, שנאה אלימות. הכל כל כך גשמי וקשה קשה קשה.
    בזמנים כאלה חובה על בני אדם לרחף ולקבל פרספקטיבה גבוהה יותר.
    באמצע המלחמה הזאת גיליתי שאני בהריון. נקודת אור בקיץ הקשה והלוהט הזה.

    תודה גליה שאת כותבת ומפזרת לעולם אור והשראה. אני מזדהה מאוד עם מה שאת כותבת, בייחוד עם הרחפנות :-), פעם התביישתי בה היום אני כל כך שמחה שיש לי את היכולת הזו להתרומם מעל הקרקע לפעמים.

    קרן

    השבמחק
    תשובות
    1. קרן תודה על תגובתך. מקווה שאת מוצאת בימים המורכבים האלו נחמת מה בדבריי. בהצלחה במסע המופלא להבאת ילד לעולם. מבורך. חברה טובה נוספת שלי סיפרה לי היום שהיא בהריון. טוב לבחור בכח האהבה והאור. בכל מקרה. זו הבחירה הנכונה. פרספקטיבה טובה באה בעיקר כשמשתיקים את כל הערוצים מבפנים ומבחוץ... אחרי שנושרות כמה קליפות, נהיה פשוט נעים...

      מחק