יום שישי, 22 באוגוסט 2014

שלושה שירים קצרים



על כוס תה של אחר הצהריים
התפארתי בפני חברתי עדה
כי מאז שאני צמחונית אני כבר לא מפליצה
"מי שלא מתעלל בבטנו, בטנו לא מתעללת בו"
השארתי רושם
למחרת סיירתי בין כתלי המוזיאון
השעה היתה מאוחרת ואני נכנסתי לבדי לתערוכה עדינה ושקטה
וכך כשאני מתבוננת לי באיפוק בא לי פוק
הופתעתי, יש לומר, ושחררתי באגביות ובשקט
ריח דיסהרמוני בשלוש שכבות הנחשפות בו בזו אחר זו
מקפל בתוכו משמעויות תמוהות
בתמונה שמולי משתקף אדון גבוה ונאה שעומד מאחורי
ניצב דומם ולא מייצר אף מחווה מאשרת או מכחישה
ואני יודעת
כי הדימויים העדינים בתערוכה 
יצרבו בזכרונו לעד עם התלת שכבתי
וכשיזכירו באזניו להבא שם האמן, יעלה באפו הריח
הוא יחייך ואולי ירטון
איך נהרס סיפור אהבה

***

גם בשבריר שניה מקופל נצח שלם
אז אין מה לדאוג

***

בוריס צייר אבסטרקט
באה מלחמה
כולם פוחדים
רצים אל בוריס
דופקים בדלת
צייר אותי בוריס
שיזכרו מי הייתי

בוריס מסכים
יושב בשקט ומצייר אדון, גברת וילד לפי הזמנה
במופשט
איך יבינו מי הייתי? שואלים הניצבים
עשית ממני מרק
עשית ממני מי אמבטיה
בוריס אומר זה מדוייק מאוד
בעולמות הבאים אין כזה דבר ריאליסטי פיגורטיבי
מלאך המוות יודע להעריך רק מופשט

בוריס יודע כי פגש כבר את מלאך המוות 
במלחמות איבד יד ורגל
ראה הרבה מוות, שכול, שיגעון
וילדים מתים
וגם כמעט התאבד בעצמו
היה זה מלאך המוות שהציל אותו מעצמו
ואמר לו זמנך עוד לא בא
שב וצייר אבסטרקט
אני אבוא מפעם לפעם להציץ איך אתה מתקדם
אם תרצה גם אשב לך שתצייר אותי
דרבן אותו המוות
ובוריס מחה דמעה והסכים, ירד מגג המרכז המסחרי
וקנה בחנות חומרי הציור "כיף לי" מכחולים בדים וצבעים
ישב וצייר עוד ועוד וכמו שהבטיח לו מלאך המוות
בא לבקרו מעת לעת
בוריס צייר את ידידו פעמים כה רבות עד שההיכרות בינהם היתה אינטימית
ואפילו רומנטית
ואת ציוריו זכה להציג בכניסה לתאטרון העיר רמת גן
באכסדרה המוארת היטב
הבאים וההולכים לא שמו לב שמלאך המוות הוא שמביט בהם כל העת
כשהם ממהרים לנוחיות או שותים קפה שחור בחברת עוד זוג חברים

כשנגמרה המלחמה אנשים הפסיקו לבקש להנציח
ומאסו בפיגורטיבי והריאליסטי סופית
הם הסכימו לנסות ולחיות בתוך המרק או מי האמבטיה
בתוך הכלום
וכשהכלום מלך מלאך המוות הרגיש בבית
והאינטימיות היתה כה גדולה בכל מקום
שנהיה כזה חושך
וכולם שכחו הכל
והשתתקו

***


2 comments:

  1. "בכל גרגר חיטה חבויה לה נשמתו של כוכב" (ארתור מאכן)

    השבמחק