יום שני, 23 בפברואר 2015

ימים של חולשה

הבעסה חוזרת בספיראלות כמו ההשראה, הוסת והאהבה לבישול.

לוקח לי כמה ימים לקלוט שאני בבעסה
וכשאני מבינה את זה סוף סוף נשארות לי בערך 48 שעות להיות שם
ואז הספיראלה ממשיכה ומרימה אותי משם

לפני איזה שנתיים, הבעסה היתה מרה וארוכה
הכל היה כבד לי בעיקר העפעפיים ויד ימין
גם לחצו לי הג'ינסים
הרדיפות העצמיות שברו שיאים
והרחמים העצמיים היו הדי ג'יי
של מסיבות שנמשכו שבועות ארוכים

גם בשנתיים האחרונות, מאז שלקחתי את עצמי בידיים
אני בבעסה כל קבוצת זמן קבועה. אבל העוצמה שלה ירדה בלפחות 68%
ואת החומציות של הרחמים העצמיים אני מזהה על ההתחלה ובגלל שאין בזה כבר רומנטיקה
אני לא נהנת מרחמים עצמיים אז אני לא בוכה מזה שאני מסכנה ולא הולך לי

למשל הבוקר היה רגע שחשבתי לעצמי שאני אמא מחורבנת. אבל ידעתי שכשאני מטיחה בעצמי את זה, אני משקרת. כי אני לא באמת חושבת ככה. וזה די מגניב שאני כבר לא יכולה להכאיב לעצמי כל כך בקלות כמו פעם.

בקיצור, עכשיו למשל אני בימים האלה של הבעסה, ב 48 שעות האחרונות שלה כנראה
ואני מתפקדת יופי. אפילו חזרתי לצייר אחרי הקיטור האחרון שלי ויוצאים לי אחלה ציורים.
והתחלתי לכתוב סיפור פורנוגרפי די ארוך וממש מענג

חסר לי פורנו מוצלח בשפת מקור. אז אמרתי אני אעשה כזה
אבל אני חייבת לאזן אותו עם סיפור משכנע ופה אני נראה לי נופלת
כשאני מנפחת את הדמויות שלי מעבר לגודל שנועד להן מלכתחילה הן מתבלבלות
כי גם כשעושים ביד וצריכים סיפור להשתפשף עליו, המסגרת צריכה להיות משכנעת
כדי שהשיא יעבוד.
בקיצור. זהו.
אם יש לכם טיפים.



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה