קצרצרונים

שלחתי את יוסי בעלי לקנות לי בדיקת הריון. בדרך לבית המרקחת עצרה את יוסי משטרה כי חשבו שהוא ערבי. לקחו אותו לחקירה. בינתיים חיכיתי וחיכיתי, שום מילה מיוסי. מרוב שדאגתי שכחתי ממצבי והבטן החלה תופחת. ככל שתפחה בטני גדל כעסי על חוסר הצדק. כיצד זה החליטו כוחות הבטחון להעלים לי את יוסי? בוקר בוקר התקשרתי למשטרה. משטרה שלום, ענו, שלום השבתי, איפה יוסי? והיו טורקים לי. כשלא ניתקו, אמרו טעות במספר.
כך חלפו כמעט עשרה חודשים והבטן שלי כבר היתה עצומה. שעות ספורות לפני הלידה דפקו בדלת. שוטרים עמדו בפתח ובידיהם אדם זר. "כן שלום מה אתם רוצים"? שאלתי.
"גברת, אנחנו מחזירים לך את יוסי".
"זה לא יוסי", עניתי. "אני לא מכירה את האיש הזה".
"נכון מאוד, אני בני", אמר האיש והשתחרר מאחיזת השוטרים. "סליחה גברתי, טעות בזיהוי", אמרו השוטרים ופנו ללכת.
טרקתי אחריהם את הדלת בכעס והצירים התחילו. פתחתי את כל החלונות וצרחתי: "יוסייי! יוסי!!!"
השכנים הזמינו משטרה. שוב דפקו בדלת. הפעם שוטר ושוטרת.
לא פתחתי כי הייתי בלידה. דפקו ודפקו ומשלא נענו בעטו בכח ופרצו פנימה. מצאו אותי רוכנת אל שולחן המטבח שואגת ומריירת, הראש היה חצי בחוץ. השוטרת התעלפה. השוטר הזמין אמבולנס. בינתיים נולדה תינוקת בריאה וצווחנית וקראתי לה מלאכ, שזה מלאך בערבית. כשמלאכ היתה בת חמש יוסי חזר. לא שאלתי שאלות כי הייתי עייפה מדי. פשוט שלחתי אותו לקנות לי קילו גויאבות.

***

שתי כלותיה של מרים, חגית וחופית, מיררו את חייה. זו משכה מכאן והשניה משם. זו כועסת והשניה נוקמת, זו מרכלת והאחרת מחרימה. בעשר השנים שחלפו מאז שעטו לחייה שתי הצרות האלו, הוסיפה מרים למשקלה 15 קילוגרמים, התקמטה, הלבינה, נמכה והפסיקה לפסל. את בניה לא שיתפה כדי לא להעכיר עוד יותר את שלום הבית המעורער ממילא.

בכל ארוחה משפחתית היתה חייבת מרים להתקין ולהציב על השולחן פשטידת פטריות עשירה בפרמזן ושמנת ולצדה בתבנית זהה לגמרי פשטידת ברוקולי וקישואים טבעונית נטולת גלוטן. פטריות לחגית וברוקולי קישואים לחופית ורק הן היו היחידות שאכלו מהן. את מה שנשאר סרבו לארוז הביתה והיה נזרק לפח. אם היתה אופה במקרה בתבניות שונות או חלילה וחס מכינה רק אחת מהן, היתה יכולה לשכוח מהנכדים של הצד המקופח לחודש ימים. בחגים, פשמינות זהות. בימי הולדת, טלפון על הבוקר וזר פרחים ב 120 ש"ח. הגיע החורף ומרים סבלה מכאבי גב קשים. בנוסף, גוש בשד שמאל התגלה וכעבור חודש גם גוש בשד ימין בגודל זהה לגמרי. נשמעה אנחת הקלה מצד הכלות שלפחות האיזון נשמר ומוטב לאבד שני שדיים ולא אחד. מרים גמרה אומר לנצח בדרכה את שני הגושים ולהשמידם לאלתר. וכך עשתה. עברה לדיאטת אפרסקים, שתתה בכל בוקר כוס שתן טרי, הקפידה על הליכה של שעה בכל יום והרחיקה את הטלפון החכם מהבית. יותר לא ניתן היה להשיג אותה, לקטר באוזניה או להזעיק אותה למשימות סבתאות הישרדותיות שונות. כעבור חודשיים קרה נס והגושים נעלמו כלא היו. מרים לא בזבזה רגע והזמינה את כל המשפחה לסעודה. על השולחן הותקנו שתי תבניות המריבה- ברוקולי ופטריות ובתוכן הפתעה.

חגית וחופית התייצבו בשעה שבע בדיוק, לבושות חולצה חגיגית לבנה. זו ממהרת להקדים את זו בדקה, מחייכות במרירות אחת אל השניה ולוחשות דברי שטנה באוזניה של מרים. הבעלים והילדים קולם לא נשמע ומראם לא נראה כי התרגשותה של מרים היתה כה גדולה מההפתעה שהכינה לכלותיה. מנה נאה של משלשלים, סמי הזיה, משחת טחורים ומעט שתן ששמרה בכוס מהבוקר.

הכלות המורעבות זללו 75% מהתבניות בהתאמה. מרים אספה בחגיגיות את הכלים וזרקה לפח את השאריות. כל הלילה התהפכה במיטתה משמחה והרגישה שזכתה מחדש בנעוריה. 

נס רדף נס. בניה שבו וחידשו התעניינותם בה, התקשרו ובאו לבקר עם הנכדים. מכלותיה לא שמעה עוד ובהמשך התברר לה שעזבו את הבית והלכו למרר חייהן של חמות אחרות.

מרים חזרה לפסל ויצרה סדרת גושי חימר מרגשת מאוד.

***

מנערה ביישנית ושמנמנה המסתתרת בחצאיות מצנח בקפיטריית הקמפוס הפכה סיגל לנמרה זועמת ורועמת על גלי הרשתות, פחד אלוהים היה להכנס לפה שלה. לכן, היסס אסא לפני שפנה אליה בצ'ט לשאול אותה אם בא לה לצאת אתו לדרינק. לשמחתו, נענה אסא בחיוב והשניים קבעו בכוך היפסטרי חדש בפאתי רחוב הים. סיגל התנשאה לגובה 1.78 ואסא ל 1.65 והשניים לא הפסיקו לצחוק מהרגע שהתיישבו אל הספסל הפינתי בכוך ועד שתיים בלילה שהחליטו לסיים את הלילה בביתו. אסא לא שיער בנפשו את גודל הצלחת המפגש, אז גם לא ארגן את דירת השותפים המטונפת שלו. שבלולי גרביים אפורים מלפני ימים רבים בפינות החדרים, פרורי פתיתים מתחת שולחן הסלון, אבק בגובה 3 מ"מ כיסה באופן אחיד את כל הרהיטים וסיר אורז שנשכח כמו שהוא קומפלט ניצב מעל הטלויזיה חודשיים שלמים. איש מהשותפים לא העז לפתוח אותו להציץ ובוודאי שלא הסתכן בשטיפתו. 

אסא הדליק את האור במבואה ושניהם צנחו על הספה בסלון. עד מהרה חולצת הסטן הסגולה של סיגל היתה זרוקה על מדף ספריות העיון הצרפתית ואסא היה עומל על עיסוי שדיה הענקיים. כך הבין מאין באה כל החוצפה והזעם שהאנרכיסטית הזו שופכת בלי מידה. עם פטמות סגולות חומות בקוטר קולוסיאום, גם הוא היה מרגיש כמו ראשון הנמרים. השניים מיהרו להינשא ולהוליד בת עם לשון קשורה ושם תנ"כי. בבקרים היתה מביאה סיגל את בתה אל גן הילדים בשיטת מונטסורי על אופניה, מדוושת בדרכים בחצאית המצנח הנצחית מתנפנפת בהוד. במהלך היום היתה גולשת באתרים, כותבת ומגיבה בריסון. לשונה נקשרה כלשון בתה.

בארבע היתה אוספת מהגן, מנגבת את חוטמה הדולף תמיד של הילדה וקונה ארבע ביצי קינדר. על ספסל בגן היו יושבות וזה היה הבילוי המשותף האהוב ביותר על שתיהן. כשהיה אסא מצטרף אם חזר מוקדם מהאקדמיה, היו מתעלמות ממנו כליל ובוהות בחלל תוך לעיסת קליפת הביצה המתוקה. בלילות כשהתנכ"ית היתה נרדמת, היו שוכבים סיגל ואסא אבל ילדים נוספים לא באו להם מהזיונים האלו. ככל שכבדה לשונה של סיגל, דיברה והגיבה פחות ופחות. צבעיה העזים התעמעמו ואת פטמותיה לא ניתן היה למצוא עוד. בוקר אחד אבדה כליל ומתה.

אסא הוסיף לאהוב אותה שנים רבות מאוד.