בוקר מאושר

היום זה בוקר פשוט מאושר. כבר ידעתי מאתמול בערב, בזמן שרבצתי על הספה מול סרט מטופש עם איך קוראים לו. מהתריסים החצי מוסתים הגיעו גלי אויר נעימים ורכים של אביב. העונה האהובה עלי בעולם, קצרה כל כך, כל יום בעונה הזו בשבילי הוא חגיגה אדירה. אני הולכת ברחוב ולבי מלא גיל מול הפרחים המזוקפים והפתוחים, חצופים ביופיים... החתולים בחצרות הבתים שמחים, אנשים רבים פחות... והנה התחיל חופש פסח. היום אני מתכננת לקחת את ינאי למוזיאון. אפשר להגיד שינאי עוד משלב ההנבטה גדל במוזיאונים, גלריות, סטודיואים והוזן במליוני קרואסונים. כתינוק סובלני ועגול שהתחיל ללכת מאוחר הוא ישב שעות בעגלה ושייט אתי בתערוכות. מאז שטל נולד כמעט ולא הלכנו... לפעמים אני מתגעגעת לימים שהייתי מסתובבת שעות במוזיאונים בארץ ובעולם, לא יודעת מה השעה, בלי טלפון, בלי הסחות דעת, נשאבת לעולמות אחרים, ממלאת מחברות ברישומים ורעיונות לציורים, שוכחת שיש לי פיפי, שאני צמאה ורעבה... הציורים התערבבו לי בחלומות ובחיים וזכרתי ממש ברמה הגנטית איך מרגישות כפות הרגליים של רובנס, הצווארים של בוטיצ'לי, הטקסטילים של וורמיר ולאונרדו, התאורה של טיציאן... ומעל ציפה ברכות כל הפוך של האמנות העכשווית שזללתי, הכל מכל וכל. אני מתגעגעת לתקופות שנהנתי כל כך לראות אמנות כשעוד לא הייתי אמנית כי אז נפלתי שבי בקלות במלכודת של כולם, התאהבתי בלי ביקורת וליקקתי עוד ועוד. שום דבר לא הפריע. וזהו, בינתיים עברו איזה 14 שנה (!) עברתי במסילות התיעוב, הביקורת, השיעמום, הבחילה, הקנאה והפחד. עכשיו אין לי זמן אז אני עסוקה בעיקר בלעשות כמה שאפשר עם מה שיש. ולמדתי כמה שיטות אפקטיביות לעוף גבוה, אז כשאני באה לתערוכות אני הולכת מהר ומלקטת ביעילות כל מה שאמיתי לי וזוכרת מצויין מה ראיתי ואיך זה מרגיש ובאה לסטודיו ועושה מה שצריך או לא עושה כלום ומרגישה בסדר פחות או יותר עם שתי האופציות. שחררתי את המקום שאומר לי שזה רדוד ולא אמיתי. לא צריך לירוק דם כדי שיצא משהו טוב. דברים טובים פשוט באים כמו שהם באים, גם הזבל...
תהנו מהאביב בריות יקרות

אגב אם יש לכם מתכון טוב לחרוסת אנא שלחו לי