יום חמישי, 15 באוקטובר 2015

שניים חשודים

תקף אותי רעב

הליקופטרים חגו בשמי גבעתיים שעתיים תמימות
הווטסאפ קודח, מחפשים חשודים
יצאתי מהסטודיו, חציתי את הכביש והנה ניידת
ולידה שלושה שוטרים. אחד שמנמן ושיערו מאפיר
ושניים לבושים שחור, קרביים וצעירים
מה קורה עם ההליקופטרים? שאלתי בטון רך
מקווה לקבל יחס אוהד ומפלרטט מהשוטרים
שארגיש שחזרה שגרה ועולם כמנהגו נוהג
אבל הם היו עסוקים מדי ודרוכים מדי, אז נתנו תשובות קצרות ולא התפעלו ממני כלל
אולי אינני מספיק יפה או שקולי לא מספיק מיוחד כדי שיעצור העולם ויבלמו הבליו
תפסו שניים, עכשיו מעבירים אותם לחקירה, סיפר השוטר המאפיר לבסוף

קניתי במכולת תפוצ'יפס ובירה שחורה, והתיישבתי בחזרה בסטודיו
דלתי פתוחה אל החצר האחורית
דמיינתי את החשודים רצים, מתנשפים, מדלגים מעל גדרות
ומה אם היו נכנסים למשל לכאן? אלי לסטודיו?
עם הסכינים והפאניקה?
אולי היו עוצרים הכל ומתבוננים בציורים שלי? והמרחב הזה, הויזואלי העשיר
היה מכה בהם כמו סטירה, היו אומרים לעצמם, עולם משוגע, ובורחים

ואולי היו מתקרבים אלי עם הסכין לחתוך? גם לזה אני כבר מוכנה, והחלטתי, אני מתמסרת
בשעת דחק משתתקות לי הגפיים ונאלם קולי, אז מוטב שמראש אוותר
ואולי גם תהיה בי ההשראה להשחיל איזו סליחה נוצרית על הדרך
לעילוי נשמתי מבעוד מועד
אהיה קורבן של מלחמה או קורבן של שלום
ואדע שאולי מוטב לגמור ככה מאשר להחנק מעצם של דג בראש השנה
דני והילדים יצטרפו למשפחת נפגעי הטרור ופעולות האיבה וכל הוצאותיהם יכוסו מכאן ואילך

ואולי
אולי בכלל יכנסו שני החשודים הנה בריצה, בלי נשימה, מבועתים מפחד
ויראו אותי יושבת כאן עם התפוצ'יפס והציורים מוקפת הילה של חסד
ורק יבקשו כוס מים. ואני אתן להם כוס מים. ולרגע אחד שהם שותים את המים נחליף בזריזות מבטים, והם יודו לי במבטם השבור ויגרמו לי להרגיש יפה וטובה
והעולם יעצר מלכת ולשבריר שניה נזכר שאנחנו אחים וגורלינו משותף
ואז הם יתעשתו וימלטו
ואני אשאר כאן מרוגשת ונסערת, חצי בוגדת, חצי אמא תרזה
ואביט במראה ולא אבין דבר


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה