כמה נהדר ששחררתי את מערום הכעס שגאה בי בשבועות האחרונים, כמה נפלא להיות חפשיה ממנו לעת עתה. לראות ששוב התפנה בי מקום ואני לא מוצפת, לא מקללת ולא בוכה. בת חורין.
התחילה השנה במסגרות החינוך וטוב שגל השפל הגדול חלף בזמן כך שלא אצטרך להביא ולהחזיר בחטף בלי שיברחו לי דמעות בדרכים ויפקעו עצביי.
בדיוק בזמן לאסיפות ההורים וחגיגות הווטסאפ.
היום בקורס בניסים דיברנו בין היתר על אלמנט זריעת הכוונות והמחשבות, עמלינו הקיומי. יום יום אנו מתעוררים בבוקר, השכם, יש מי שגם בשלוש בלילה ויוצאים לשדה. לוקחים אויר ומתחילים לעבוד באדמת המחשבות. בוחנים את מצב השדה, חופרים, זורעים ומשקים. כל יום וכל לילה, שותלים כוונות. חלק מהכוונות נטמנות בלב, חלק יוצאות בדיבור ואחרות מבקשות להישמע בפני קהל רב.
איכות המחשבות שאנו זורעים מבשרת על איכות חיינו. גם כשהזריעה היא בחדרי חדרים ואין עדים לקיומה הממשי היא מתגשמת. זרעתי שנאה וסכסוך, זה מה שצומח אצלי. זרעתי חוסר סבלנות ותוקפנות, זה יהיה מזוני לימים הקרובים. כל כך פשוט. לא צריך תואר באגרונומיה או נסיון בין דורי בעבודת אדמה, לא צריך להיות אדם מאמין המתפלל לגשם כדי להבין את המנגנון הפשוט הזה.
מתברר שאני לא לבד גם כשאני חושבת את מחשבותי הפרטיות. פעם חשבתי על המשפט הזה בפשטנות, כאילו הרוח לקחה רסיסי מחשבותי ופיזרה באויר וכולם יודעים עלי עכשיו משהו.
היום אני מבינה את זה אחרת.
בהתחשב בעובדה שאני חיה, אוכלת שותה, מדברת, נוכחת במרחבים שונים ובחיים של אנשים אחרים, אני לוקחת אתי לכל מקום את חלקת האדמה שלי ואת יבולה. מכבדת את עוברי האורח. בוא תטעם איזה מלפפון משגע צמח לי. בואי קחי ביס מהעגבניה הבלתי נשכחת הזו.
התוצרת החקלאית שלי גלויה וזמינה לכל הלך.
ובכלל, למה שאצא מן הבית? אני יכולה לשכב לי פה במיטה בסמרטוטים ולשתף ביבוליי המופלאים בווטסאפ ובפייסבוק. יש איזה דחף חקלאי בכל אחד מאיתנו להשתלט על עוד חלקות, לזרוע גם אצל השכנים, להגדיל את השדה ולהכריע אחרים עם זן המלפפונים המשגע שלי.
ככה אנחנו. חקלאים חרוצים, בכל עונה, בכל שעה. זורעים וזורעים. באדמה שלנו ובאדמות אחרים, אותן אדמות למעשה.
מי אוכל את כל זה? כולם, כל הזמן.
חקלאים שובבים אנחנו, חושבים שאם נזרע רעל יצמחו לנו יופי של מנגואים. ילדינו יגדלו בריאים וחסונים ונחיה ברווחה לה אנו ראויים מאז ומתמיד. אנחנו נזרע בוז, תוקפנות, אלימות וכל השאר יסתדר מאליו לטובתינו כמובן.
זריעת הזרעים המנוונים מייצרת מעט מזון ומסוג נחות. כך שהחקלאים נשארים רעבים ובלתי מרוצים ואינם מבינים מדוע. הם תוקפים את החקלאים השכנים, אתם דפקתם לנו את החלקה, אתם פיזרתם לנו חרא של זרעים. בגללכם אנחנו רעבים. איש אינו ממריא להתבונן מעבר לחלקתו הקטנה והעלובה. איש אינו מבחין שהחלקות מחוברות.
אנשים יקרים ונפלאים שאני מכירה, מלאים חכמה וטוב, לוקים בסינדרום הזורע המבולבל. מלאים עזוז ויופי, נדיבות ואור ובכל זאת מתפלקות להם שוב ושוב זריעות של בוז ותוקפנות. מחכים ליבול ומתכעסים לגלות שהגידולים רקובים ומנוונים. מאשימים הזולת בכשלונם וברעבונם וממשיכים לזרוע הרס מכורח האינרציה.
בעדינות אעתיק מטאפורה זו למרחבי הווטסאפ למשל, או לאסיפות הורים, היכן שכולם עדים למתרחש ונסחפים אחרי הזורע המוביל. יזרעו טוב, אדיבות, מסירות ועשיה יצירתית, יבוא שפע רב על כולם. יזרעו חוסר שביעות רצון, טינה ותוקפנות, יגררו את כולם לשפל רעב ומחסור.
פשוט.
ואין כאן הבדל בין אנשי רוח לחומר, בין יראי שמים למתפלשים בחול. לכולם דין זהה.
תאמרו, אז מה, שלא אתלונן יותר?
תתלונני, תתלונן, אדרבא, רק חשוב על טיב הזרע שבפיך והאם אתה באמת חפץ לפזר אותו על אחרים או לא.
מושלם יצא לי, נוטף מין אבל מרגיש מדוייק להפליא.
מברכת אותנו בשנת ווטסאפ וחגיגות הורים מלאות יצר שפע וברכה, במובן הרומנטי המרגש והטוב של המילה.
התחילה השנה במסגרות החינוך וטוב שגל השפל הגדול חלף בזמן כך שלא אצטרך להביא ולהחזיר בחטף בלי שיברחו לי דמעות בדרכים ויפקעו עצביי.
בדיוק בזמן לאסיפות ההורים וחגיגות הווטסאפ.
היום בקורס בניסים דיברנו בין היתר על אלמנט זריעת הכוונות והמחשבות, עמלינו הקיומי. יום יום אנו מתעוררים בבוקר, השכם, יש מי שגם בשלוש בלילה ויוצאים לשדה. לוקחים אויר ומתחילים לעבוד באדמת המחשבות. בוחנים את מצב השדה, חופרים, זורעים ומשקים. כל יום וכל לילה, שותלים כוונות. חלק מהכוונות נטמנות בלב, חלק יוצאות בדיבור ואחרות מבקשות להישמע בפני קהל רב.
איכות המחשבות שאנו זורעים מבשרת על איכות חיינו. גם כשהזריעה היא בחדרי חדרים ואין עדים לקיומה הממשי היא מתגשמת. זרעתי שנאה וסכסוך, זה מה שצומח אצלי. זרעתי חוסר סבלנות ותוקפנות, זה יהיה מזוני לימים הקרובים. כל כך פשוט. לא צריך תואר באגרונומיה או נסיון בין דורי בעבודת אדמה, לא צריך להיות אדם מאמין המתפלל לגשם כדי להבין את המנגנון הפשוט הזה.
מתברר שאני לא לבד גם כשאני חושבת את מחשבותי הפרטיות. פעם חשבתי על המשפט הזה בפשטנות, כאילו הרוח לקחה רסיסי מחשבותי ופיזרה באויר וכולם יודעים עלי עכשיו משהו.
היום אני מבינה את זה אחרת.
בהתחשב בעובדה שאני חיה, אוכלת שותה, מדברת, נוכחת במרחבים שונים ובחיים של אנשים אחרים, אני לוקחת אתי לכל מקום את חלקת האדמה שלי ואת יבולה. מכבדת את עוברי האורח. בוא תטעם איזה מלפפון משגע צמח לי. בואי קחי ביס מהעגבניה הבלתי נשכחת הזו.
התוצרת החקלאית שלי גלויה וזמינה לכל הלך.
ובכלל, למה שאצא מן הבית? אני יכולה לשכב לי פה במיטה בסמרטוטים ולשתף ביבוליי המופלאים בווטסאפ ובפייסבוק. יש איזה דחף חקלאי בכל אחד מאיתנו להשתלט על עוד חלקות, לזרוע גם אצל השכנים, להגדיל את השדה ולהכריע אחרים עם זן המלפפונים המשגע שלי.
ככה אנחנו. חקלאים חרוצים, בכל עונה, בכל שעה. זורעים וזורעים. באדמה שלנו ובאדמות אחרים, אותן אדמות למעשה.
מי אוכל את כל זה? כולם, כל הזמן.
חקלאים שובבים אנחנו, חושבים שאם נזרע רעל יצמחו לנו יופי של מנגואים. ילדינו יגדלו בריאים וחסונים ונחיה ברווחה לה אנו ראויים מאז ומתמיד. אנחנו נזרע בוז, תוקפנות, אלימות וכל השאר יסתדר מאליו לטובתינו כמובן.
זריעת הזרעים המנוונים מייצרת מעט מזון ומסוג נחות. כך שהחקלאים נשארים רעבים ובלתי מרוצים ואינם מבינים מדוע. הם תוקפים את החקלאים השכנים, אתם דפקתם לנו את החלקה, אתם פיזרתם לנו חרא של זרעים. בגללכם אנחנו רעבים. איש אינו ממריא להתבונן מעבר לחלקתו הקטנה והעלובה. איש אינו מבחין שהחלקות מחוברות.
אנשים יקרים ונפלאים שאני מכירה, מלאים חכמה וטוב, לוקים בסינדרום הזורע המבולבל. מלאים עזוז ויופי, נדיבות ואור ובכל זאת מתפלקות להם שוב ושוב זריעות של בוז ותוקפנות. מחכים ליבול ומתכעסים לגלות שהגידולים רקובים ומנוונים. מאשימים הזולת בכשלונם וברעבונם וממשיכים לזרוע הרס מכורח האינרציה.
בעדינות אעתיק מטאפורה זו למרחבי הווטסאפ למשל, או לאסיפות הורים, היכן שכולם עדים למתרחש ונסחפים אחרי הזורע המוביל. יזרעו טוב, אדיבות, מסירות ועשיה יצירתית, יבוא שפע רב על כולם. יזרעו חוסר שביעות רצון, טינה ותוקפנות, יגררו את כולם לשפל רעב ומחסור.
פשוט.
ואין כאן הבדל בין אנשי רוח לחומר, בין יראי שמים למתפלשים בחול. לכולם דין זהה.
תאמרו, אז מה, שלא אתלונן יותר?
תתלונני, תתלונן, אדרבא, רק חשוב על טיב הזרע שבפיך והאם אתה באמת חפץ לפזר אותו על אחרים או לא.
מושלם יצא לי, נוטף מין אבל מרגיש מדוייק להפליא.
מברכת אותנו בשנת ווטסאפ וחגיגות הורים מלאות יצר שפע וברכה, במובן הרומנטי המרגש והטוב של המילה.
