יום שלישי, 1 באוקטובר 2013

הגירה ומוות

עשיתי החלטה לפני כמה זמן להפסיק את המנוי לעיתון, לא לקרוא חדשות, אין לנו כבלים, גם לא קוראת חדשות באינטרנט. הבנתי שהתקשורת מזהמת את היומיום שלי. כמו טיפת דיו בכוס מים, מתפשטת חרדה, תחרות, אלימות, פסימיות. איך אפשר בכלל להתחיל יום יפה, יום מלא באפשרויות אחרי כזה בוקס? היה מאוד קל לוותר על החדשות. התפנה לי מלא זמן ואנרגיה. ממילא מה שחשוב מגיע לאזניים. אפילו כשהיינו באי נידח בפינלנד עם דקות אינטרנט ספורות הגיעו אלי שמועות הפוליו והוונאבי מלחמה עם סוריה. כמה טוב שפסח עלי גל ההיסטריה הזה. 
בכל זאת דרך הפייס יצא לי להציץ הערב בדקות ספורות מהכתבה על אלו שמהגרים לארץ אחרת ומשם גלש לי לזה שאנג'לינה ג'ולי אולי תמות. אז אם זה כבר נכנס לסיסטם בא לי להגיד על זה כמה דברים.
קודם כל על ההגירה: יש לי פספורט זר ובניגוד לרבים מחברי אין לי שאיפות לעוף מכאן בהקדם. אני לא מבינה למה לחפש חיים במקום אחר. כאילו שאם עוברים למקום גיאוגרפי אחר שיש בו פחות מתח, יותר כסף, שיעמום בריא ותרבות שתיה מפותחת החיים בהכרח משתפרים. אין לי חצי דבר נגד הגירה אם יש סיבה טובה (אהבה, השכלה, פרנסה וכאלה) אבל אני לא מאמינה שהגירה לשם הגירה (רק לעוף מפה ודי) היא ערובה לחיים טובים. זה לא מחזיק. אומללות וחוסר מימוש לא נעלמים בגלל החלפת כתובת. ואושר אפשר למצוא בכל מקום ממילא. ובכלל, מה הבהלה לטרוף את העולם מכל הכיוונים? החיים שלי טובים ומורכבים גם כאן כשם שיהיו בכל מקום אחר. אפשר לחפש מדינה עם תנאים סוציאליים שכאן נוכל רק לחלום עליהם, אבל אתחרפן שם מבדידות וינקר לי הלב בשבתות ובחגים. אוכל למצוא מקום נייטרלי שוחר שלום ואחווה אבל לא אחיה בשפה שלי. ובסופו של דבר, מה שהכי חשוב לי כאן זה החברים שלי, המשפחה שלי, מזג האויר, הפירות והירקות, ההתמצאות במרחב והשייכות שלי לשפה ולתרבות. אני מתעבת מלחמות, גזענות ואלימות ורואה את השפע שיש לי כאן גם מאלה, ומבינה עדיין שזה המקום שלי ויש לי עבודה חשובה בלשנות גם את זה. 

לגבי אנג'לינה ג'ולי, כתבו שהיא הכינה רשימה של מה להספיק לעשות לפני שתמות. זה מצחיק. לא כדאי שכל אחד יכין רשימה כזו? ויתלה אותה על המקרר כדי לזכור ש"היום הוא היום הראשון בשארית חייו" וזה בהחלט זמן מעולה להשלים עם חבר, להחליף עבודה, לעשות גרפיטי ולטפס על הקלימנג'רו. מוות בעיקרון זה חלק מהחיים, ממש כמו בוקר שמאיר או ערב שיורד, כזה מין. אז כאילו אני מתכוננת למחר בבוקר! אעשה רשימה! מה ברשימה? תכלס לא דברים גרנדיוזים. רוצה להיות באהבה, רוצה חברה, רוצה מסאז'ים, טיולים, אוכל טעים... רוצה חופש... רוצה שיהיה לי מספיק כסף כדי שלא אצטרך להתעסק בכסף (תודה נורית) ורוצה ללכת בזמן שאלך בתחושה של חופש ומוכנות להמשך. בתחושה שאני מקשיבה לעצמי באמת ומגשימה את הייעוד שלי. להרבות טוב בעולם. רוצה לדעת שאני לא צריכה רשימה כי הכל אני עושה גם ככה. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה