יום שני, 21 באוקטובר 2013

אלוהים

מלא דברים רציתי לכתוב ולא כתבתי... משהו השתנה. פחות דחוף לי לדווח ולספר מה קורה איתי. המון קורה איתי. בלי סוף, דברים גדולים ממש. יבשות זזות. כמה נעים כשהמאמץ מכוון למקומות הנכונים, הפנימיים ולא לשינוסי המותניים האכזריים בנסיון מופרך להתאים גיזרתי לגזרות אחרות. כמה סבל נחסך ממני, כמה חסד נעשה עמי. כך צריך להיות גם עם כולם. אבל אני מה אני אטיף לאחרים מה לעשות. גם ככה אני מספרת בזהירות על עצמי כי אם אפליג בדיבור יחשבו שירדתי מהפסים. ההפך. עליתי על המסלול הנכון. פתאום בכל המסע המהמם שאני עוברת, אני קולטת שברי זכרונות מילדותי, כשהדברים שאני לומדת היום מוכרים לי מאז, היו ברורים לי כבר בגיל חמש. ידעתי ושכחתי. ידעתי וקברתי. למשל, אולי כבר סיפרתי פעם שגדלתי בבית חילוני לגמרי, בלי אלוהים. בלי אמונה כלשהי שאפשר למען אליה ולהידבר איתה. הכרתי אלוהים חיצוני, של דתיים, של חוקים וכאלה, רחוק ממני. עדיין אלוהים כזה רחוק ממני. הייתי אומרת לעצמי שאם כבר יש כזה דבר אלוהים, אז הוא חייב להיות גם בתוכי. אלוהים ששייך לכולם ברמה הכי מיידית. בלי מרחק, בלי איסורים ציוויים וחוקים. בלי התניות. אלוהים לא יאהב אותי יותר אם שמרתי כשר והתחתנתי עם יהודי. אלוהים לא יאהב אותי פחות אם שיקרתי לאנשים או השתמשתי בשמו לשווא. לאלוהים לא ממש איכפת באופן עקרוני. הוא נמצא והוא זמין כתדר לכל אחד ואחת מאיתנו. והתדר שלו טוב, חזק, זה מקור אינסופי של אנרגיה וכח, שלווה ושקט, נועם, טוב, שמחה, חיות וחיוניות. פשוט כל כך להתחבר לתדר הזה ולא נדרש שום ויתור או איסור כדי שזה יקרה. צריך רק להאמין שיש מקור כזה. ואז כשמתחברים אליו יותר ויותר, פשוט נהיים טובים יותר. מוסריים יותר, איכפתיים יותר. מבינים מה חשוב ומקבלים פרופורציות נכונות. תארו לכם לחיות מהפרספקטיבה העליונה והמופלאה הזו. במקום לשחות בשלולית של הג'יפה בלי להנות מהחיים, בלי בכלל להבין איך דברים עובדים בעולם הזה ולמה לא מסתדר שום דבר. כל האנרגיה היקרה העצומה והמדהימה שיש לנו מתבזבזת על קינאה, שנאה, דכדוך, מרמור... שום דבר לא מספיק. נהיים קורבנות, נושמים ציניות, אוכלים בציניות, ישנים בציניות. קר בציניות. לא נהנים ממין, לא נהנים מאוכל, לא נהנים מחברה טובה, גם לא מציור, בטח לא מהחיים, וודאי לא מהמוות, סתם בזבוז של זמן. וגם לא נהנים מהצלחה וכסף אם יש כזה דבר בכלל. 
לא החלטתי אם אני אוהבת את המילה אלוהים. זה זכרי מדי, מאיים מדי. מעדיפה את הבריאה.
עוד שבוע בדיוק אני בת 36 וטוב לי בחיים.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה